החרפת תנאי הכליאה של אסירים ביטחוניים: בתי המשפט מקבלים את טענות המדינה מבלי שאלה נבחנו, ומותירים את האסירים ללא הגנה משפטית על זכויותיהם

ביום 23.11.2023 דחה בג"ץ את עתירתם של המוקד וארגוני זכויות אדם נוספים, בה דרשו לעצור את ההחרפה הדרסטית בתנאי הכליאה של אסירים המסווגים כביטחוניים, שיושמה באחת, בחוסר שקיפות ובהנחיית השר לביטחון פנים סמוך לאחר פרוץ המלחמה, וזאת בניגוד להוראות פקודת בתי הסוהר ובסתירה לעיקרון היסוד המשפטי לפיו זכויות האדם של הכלוא נשמרות לו גם בעת מאסרו. העתירה העקרונית הדחופה נדחתה על הסף מטעמים פרוצדורליים, ללא דיון ומבלי שנשקלו טענותיה, מבלי שנבחן המצב בפועל, אלא רק על בסיס טענתה של המדינה כי היא אינה שוללת מן הכלואים זכויות המוקנות להם, אלא אך מצמצמת את תנאיהם לרף המינימלי הנדרש. המדינה טענה, בין היתר ובניגוד לעדויות שהגיעו לידי העותרים, כי מקלחות יומיות מתאפשרות אך בזמן מצומצם לעומת המצב קודם למלחמה, וכי מפגשים עם עורכי דין מתאפשרים אך בעיכוב הנובע מעומס. בפסק הדין הקלוש נקבע, בין היתר, כי קיים סעד חלופי בדמות עתירות אסיר לגבי מקרים קונקרטיים – על אף שכחלק מההחרפה, הכלואים היו מנותקים מהעולם כליל אותה עת, סגורים בתאיהם, ללא אפשרות לקשר כלשהו עם משפחותיהם או עורכי דינם.

בחלוף שבועות מפרוץ המלחמה, חודשה אספקת המים בחלק מהאגפים, ונקבע מתווה עדכני ליציאה לטיול יומי ולמקלחת, אך היישום בעייתי ורבים נותרים ללא אפשרות לשמירה בסיסית על היגיינה וללא אפשרות לטיול יומי בן שעה, אם בכלל. כמו כן, מפגש עם עורך דין מתאפשר רק בחלוף כחודשיים-שלושה ממועד הגשת בקשה למפגש כזה, ולעתים מתעכב אף מעבר לכך בתואנות שונות, וזאת גם כשמדובר באסירים קטינים. שלילת הזכויות הגורפת נמשכת גם בהיבטים אחרים – לרבות נתק מוחלט מבני משפחה ואיסור על רכישת מזון ומוצרי היגיינה בקנטינה, אותם מחלק כיום שב"ס בעצמו בכמויות בלתי מספקות – תוך פגיעה בשלמות גופם, בריאותם וכבודם של האסירים.

הקו שהותווה בפסק דינו של בג"ץ בעתירה העקרונית, של עצימת עיניים אל מול היחס הפסול לכלואים, ניכר גם בהתנהלותם של בתי המשפט בעתירות הפרטניות שהגיש המוקד בחודשים האחרונים בשם אסירים ביטחוניים. העתירות הוגשו לבתי המשפט המחוזיים (לגבי התנאים בכלא נפחא, מגידו, רמון וגלבוע) ולבג"ץ עצמו (בנוגע לכלא עופר) בדרישה לאפשר בפועל – ולא רק בהצהרות בעלמא לבתי המשפט – מקלחת יומית במים חמים ושעת טיול יומית בחצר; הגדלת כמויות המזון; ואספקת ציוד חיוני מינימלי תחת הציוד האישי שהוחרם (לרבות הלבשה תחתונה, בגדים להחלפה, נעליים, ומוצרי הגיינה בסיסיים, בכלל זה נייר טואלט, סבון ומשחת שיניים). אמנם, בתגובת המדינה מיום 28.3.2024 לאחת מהעתירות, הוצהר על מתווה עדכני במסגרתו יתאפשרו טיול בן שעה ומקלחת בת רבע שעה, אך היישום בפועל לוקה בחסר. עד כה, שלוש עתירות נדחו בעקבות העברתו של האסיר למתקן כליאה אחר, על אף ששוררים בו תנאים דומים; עתירה נוספת נדחתה בעקבות שחרורו של האסיר; ושמונה עתירות אחרות נדחו כלאחר יד. המוקד הגיש לבית המשפט העליון ארבע בקשות רשות לערער על פסקי הדין; שלוש מהן כבר נדחו.

אחת מבקשות רשות הערעור הוגשה ביום 3.7.2024 בנוגע לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 3.6.2024 בעתירת אסיר שעניינה תנאי היגיינה בלתי הולמים וחוסר במוצרי הגיינה חיוניים. בבקשה, כבאחרות, הבהיר המוקד כי מדובר ב"בקשת רשות ערעור 'ציבורית' וייחודית" שאינה עוסקת אך ורק בעניינו הפרטני של האסיר, אלא "בזכויותיהם של כלואים בצל הכרזת המשיב על מצב חירום בבתי הכלא.." וה"פגיעה [ה]אנושה בזכויות בסיסיות של מי שנתונים במשמורת, כאשר פגיעה זו נעשית בנסיבות של ניתוק מהעולם החיצון". עוד הדגיש המוקד כי העתירה נדחתה בהסתמך על טענותיה הכלליות של המדינה בנוגע להסדרים לקיום תנאי המינימום המחייבים, ללא שנידונה חובת המשיב לקיים את המדיניות המוצהרת ומבלי שנבחן יישומה בפועל במקרה הפרטני של העותר. הכרעה שגויה זו, כתב המוקד, "מובילה למצב בו לא יהיה ניתן לפעול לפי פסק הדין [בעתירה העקרונית], שכן במסגרת עתירת אסיר בית המשפט לא ידרוש לברר את הטענות הפרטניות ויסתפק בהצהרות המשיב הכלליות, משל מדובר בעניין עקרוני" – וכך, נותרים האסירים המסווגים כביטחוניים "בפני שוקת שבורה... [ל]לא כל דרך משפטית לתקוף את התנאים בהם הם מוחזקים".

הבקשה, כאמור, נדחתה ביום 7.7.2024. עם זאת, בהחלטתו ציין השופט כבוב: "לצד זאת, אעיר בקצרה במבט צופה פני עתיד. ריבוי טענות בדבר אי קיום חובותיו של שב"ס כלפי אוכלוסיית אסירים מסויימת, בין אם לעניין הטענות שהתעוררו בעתירה מושא בקשה זו ובין לעניין אחר, עשוי להקים ספק בחזקת התקינות המינהלית, באופן שיצדיק את העברת הנטל לשב"ס – אשר הראיות מצויות בידיו – להוכיח העובדה שהוא מקיים את חובותיו כלפי האסירים המצויים במשמורתו. כל מקרה ונסיבותיו. משכך, העובדה שהעתירה נדחתה במקרה דנן, אינה מלמדת על מתן פטור לשב"ס מקיום חובותיו והצהרותיו כלפי בית משפט זה כלל ועיקר" (הדגשות הוספו). 

שתי עתירות אסיר ובקשת רשות ערעור אחת עודן מתנהלות נכון למועד כתיבת שורות אלה.