ארגוני זכויות אדם בעתירה לבג"ץ: ישראל מפירה את חובתה לספק סיוע הומניטרי לאוכלוסייה האזרחית בעזה, בעיקר בצפון הרצועה

חמישה ארגוני זכויות אדם עתרו ביום 19.3.2024 לבג"ץ בדרישה כי יורה לממשלת ישראל, לראש הממשלה, לשר הביטחון, ולמתאם פעולות הממשלה בשטחים לאפשר מעבר של כל משלוחי הסיוע, הציוד והסגל ההומניטריים לעזה, ובמיוחד לצפונה; להגדיל משמעותית את היקפי הסיוע לרצועה ולספק את כל שדרוש להישרדות האוכלוסייה האזרחית בהתאם לחובות ישראל ככוח כובש. זאת על רקע המצב ההומניטרי הקטסטרופלי והפגיעה האנושה באוכלוסייה האזרחית בעזה הנגרמת, בין היתר, בשל המגבלות שמטילה ישראל על אספקת מצרכים חיוניים וכניסת ציוד וצוותים הומניטריים לעזה, ובעיקר לצפון הרצועה. העתירה הוגשה על ידי גישה, המוקד להגנת הפרט, רופאים לזכויות אדם-ישראל, האגודה לזכויות האזרח ועדאלה.

המתקפה הישראלית חסרת התקדים על עזה, שהחלה לאחר המעשים המחרידים שביצעו חמאס וחמושים נוספים ביום 7.10.2023, והמצור שישראל מטילה עליה מעל לחמישה חודשים, גרמו למשבר הומניטרי קטסטרופלי ברצועה: 75% מהתושבים נאלצו לעקור מבתיהם ולעבור לדרום הרצועה. ילדים, נשים, גברים וקשישים מתים מדי יום מהתקפות הצבא ברחבי עזה וכן מרעב, מהיעדר מים נקיים לשתייה, ממחסור אקוטי בתרופות ובשירותים רפואיים ומהיעדר תנאים הגייניים בסיסיים. המצב חמור במיוחד בצפון הרצועה, שם שוהים כ-300 אלף בני אדם המצויים במצב של תת-תזונה חריף, שכבר גרם למותם של עשרות תושבים, רובם ילדים וילדות.

המצב ההומניטרי בעזה היה קשה גם לפני המלחמה הנוכחית, בראש ובראשונה בשל הסגר שאכפה ישראל ומתקפותיה החוזרות ברצועה. החלטות ישראל מפרוץ המלחמה, בהן ההחלטה לעצור לחלוטין את אספקת החשמל לרצועה, להגביל משמעותית כניסת מים ודלקים, לאסור כליל במשך שבועיים כניסת סחורות ולהמשיך להגביל את כניסת הסיוע, במיוחד לצפון עזה, החריפו לאין שיעור את המשבר ההומניטרי, פגעו עמוקות בתפקוד תשתיות אזרחיות חיוניות ויצרו מחסור מסכן-חיים במצרכים בסיסיים. המשך הלחימה ונזקיה הרבים, בין היתר לאדמות חקלאיות, הביאו לשיתוק של ענפי התעשייה ושל רוב ייצור המזון ברצועה.

טענות מפי גורמים רשמיים בישראל לפיהן אין כל הגבלה על הסיוע המגיע לרצועה לא עולות בקנה אחד עם העובדות בשטח: על פי סוכנויות האו”ם וארגונים לא ממשלתיים הפועלים ברצועה, ישראל מונעת אספקת סיוע באמצעות מכשולים שהיא מערימה על בידוק הסיוע והכנסתו דרך מעברי רפיח וכרם שלום, וכן על חלוקתו ברחבי עזה. ישראל חוסמת בצורה שיטתית את מעברן של משלחות סיוע לצפון עזה ואינה מספקת הגנה לצוותי סיוע מפני הפצצותיה או מפני סכנות נוספות הנשקפות להם בהיעדר גוף אזרחי האחראי לסדר הציבורי.

הארגונים הבהירו כי טענות בדבר צרכים צבאיים או גניבת סיוע אינן יכולות להצדיק את הגבלת האספקה בידי ישראל או את הפרת חובתה לאפשר לארגוני סיוע לבצע את עבודתם, הפרת חובתה להגן על אזרחים ואת הפרת חובתה לנהוג ביחס אנושי כלפי אוכלוסייה מוגנת. צעדים בהם ישראל מתרברבת בפומבי, בהם הצנחה של סיוע זעום מהאוויר, או פתיחת נתיב ימי או מזח צף, שעלותו עצומה, בנייתו תימשך שבועות ארוכים ויעילותו מוטלת בספק, אינם יכולים לענות על הצרכים של יותר משני מיליון תושבי הרצועה, ונועדו בעיקר לזרות חול בעיני העולם ולהימנע מקיום חובותיה.

בעתירה הודגש כי אי-נקיטת צעדים מידיים ואפקטיביים מצד ישראל להגדלת אספקת הסיוע לכלל תושבי רצועת עזה מהווה הפרה של חובותיה על פי המשפט הישראלי וכן הפרה בוטה של החובות שמוטלות עליה מכוח הדין הבינלאומי, הן כצד ללחימה והן ככוח כובש, ושל הצו הזמני שקבע בית הדין הבינלאומי לצדק. "ישראל אינה עומדת בחובותיה אלה. להפך, מהמצב בשטח עולה כי היא נוקטת, בין היתר, בענישה קולקטיבית העלולה לעלות גם כדי הרעבה כשיטת לחימה, בנוסף להפרת הוראות נוספות המטילות עליה חובה לאפשר מעבר מהיר וללא עיכוב של הסיוע הומניטרי הנחוץ ואף לספק את הטובין הדרושים לשם קיום הצרכים ההומניטריים החיוניים לאוכלוסייה האזרחית". עוד נכתב כי "העובדה שילדים מתו וממשיכים למות בצפון רצועת עזה כתוצאה מרעב הייתה צריכה לזעזע את אמות הסיפים של המשיבים, של הציבור בישראל ושל העולם כולו. אלא שהמשיבים לא שינו דבר ממנהגם והם ממשיכים לרמוס ברגל גסה את זכויות האדם הבסיסיות של תושבי רצועת עזה ואף את הילדים שבהם".