12.08.1949|אמנות וחקיקה|אמנה בינלאומית
אמנת ג'נבה (הרביעית) בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה (1949)
האמנה קובעת כללים וקווים מנחים להגנה על אזרחים בימי מלחמה. היא מחייבת מעצמה כובשת לשאת באחריות לתושבי השטח הכבוש, לרבות אספקת שירותי בריאות, קשר עם ארגוני זכויות אדם, הבטחת חופש תנועה, ומניעת גירוש. האמנה מפרטת מתווה פעולה להגנה כללית על האוכלוסיה מפני תוצאות מסוימות של מלחמה, וכן תקנות בדבר הטיפול בעצירים: הליך המעצר ומקומות המעצר, טיפול רפואי ותנאי מעצר, חופש דת, הבטחת פעילות אינטלקטואלית וגופנית, שמירת רכוש העציר, דאגה לקשרים בין העציר ובין העולם החיצון, והחזרת העציר למדינתו. האמנה גם מפרטת מנגנונים המיועדים להבטחת קיומה וכיבודה על ידי מדינות העולם.
