תושבות שטחים

עם כיבוש השטחים בשנת 1967 ערכה ישראל מפקד אוכלוסין בגדה המערבית וברצועת עזה. רק אותם פלסטינים שנכחו אותה עת בשטחים, נרשמו במרשם האוכלוסין כתושבי קבע. מאז, למעט ילדים עד גיל 16, מי שאינו רשום במרשם האוכלוסין, יכול (לכאורה) להירשם כתושב רק באמצעות בקשה לאיחוד משפחות (אחמ"ש), שאותה רשאי להגיש עבורו קרוב משפחה מדרגה ראשונה, הרשום כתושב השטחים.

הליך איחוד המשפחות עבר תמורות ומהמורות רבות מאז שנת 1967 – שינוי תדיר של קריטריונים ונהלים, הערמת קשיים פרוצדוראליים מצד הצבא ומדיניות של אי מענה והתעלמות גמורה מבקשות מסוג זה. בתקופה הראשונה שלאחר כיבוש השטחים נהגה ישראל לאשר בקשות אחמ"ש של תושבי השטחים, אולם החל משנת 1973 שינתה את מדיניותה ובפועל, למעט במקרים חריגים, מונעת איחוד משפחות בשטחים. הגישה שעמדה בבסיס השינוי היא, כי לתושבי השטחים לא קיימת זכות לאיחוד משפחות, ואישורים שבכל זאת ניתנים, אינם אלא מחווה של חסד מצד ישראל.

בתחילת שנות ה-90 הגיש המוקד להגנת הפרט שורה של עתירות לבג"ץ בנושא איחוד משפחות בין תושבי השטחים לבני זוגם, ומדיניות הרשויות נבחנה ועוצבה לאורן. העתירות נמחקו בעקבות התחייבותה של ישראל, שיצרה את מה שנהוג לכנות אוכלוסיות בג"ץ הראשונה והשנייה – בני זוג של תושבי השטחים קיבלו רישיונות ביקור לטווח ארוך בשטחים, במסגרת הליך איחוד משפחות. בנוסף, הוחלט כי קשר נישואין לתושב השטחים יהיה כשלעצמו קריטריון לאישור בקשה לאחמ"ש, בכפוף למכסה שנתית של 2,000 אישורי בקשות. מאוחר יותר הוגדלה המכסה והועמדה על 4,000 אישורים לשנה. ההכרה בקשר הנישואין כמצדיק איחוד משפחות עוגנה בהסכמי אוסלו.

הסכמי אוסלו העבירו באופן פורמאלי את סמכויות ניהול המרשם לרשות הפלסטינית, אולם הותירו את אישור בקשות האחמ"ש והנפקת רישיונות הביקור לזרים בסמכותה של ישראל; פורמאלית, הרשות הפלסטינית אמורה הייתה לשמש במקרים אלה כמתווכת, המקבלת לידיה את הבקשות ומעבירה אותן לאישור ישראל. אולם, מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה, בספטמבר 2000, הקפיאה ישראל כליל את הטיפול ברישיונות ביקור ובבקשות אחמ"ש. המפקד הצבאי סירב לקבל בקשות מהרשות הפלסטינית, ונמנע מלטפל בבקשות שכבר היו בידיו. בקשות שאושרו קודם לכן לא מומשו. המצב החריף לאחר הבחירות לרשות הפלסטינית, כאשר באפריל 2006, עם עליית תנועת החמאס לשלטון, הודיעה ישראל על ניתוק מלא של כל קשריה עם הרשות, לרבות אלה הנוגעים לעניין מרשם האוכלוסין.

המוקד טוען כי מדיניות ההקפאה של ישראל נובעת משיקולים פוליטיים זרים, החורגים מסמכותו של המפקד הצבאי. מדיניות זו גורמת לפגיעה מהותית בזכויותיהם של עשרות אלפי פלסטינים, המבקשים לחיות עם משפחתם בגדה, וזאת בניגוד לחובות המוטלות על הכובש, על פי המשפט הבינלאומי. מדיניותה הנוכחית של ישראל קובעת שקשר הזוגיות לכשעצמו אינו קריטריון לאישור או להארכה של רישיונות ביקור בשטחים, או לאישור בקשות לאיחוד משפחות, וזאת על אף שבית המשפט העליון קבע שהזכות לחיי משפחה היא זכות יסוד וחלק מהותי מכבוד האדם.

באוקטובר 2007, בעקבות סדרת עתירות שהגיש המוקד כנגד מדיניות ישראל, המונעת מפלסטינים תושבי השטחים לקיים חיי משפחה ולחיות עם בני זוגם וילדיהם בשטחים, הודיעה ישראל כי החליטה לפתוח בהליך לקראת אישור מספר מסוים של בקשות אחמ"ש, כחלק מ"מחווה מדינית" לממשלה בראשות אבו מאזן. המדובר היה אך ורק בבקשות עבור בני זוג, שכבר שהו בשטחים באותה עת מכוח רישיונות ביקור. ההליך שהציעה ישראל לא כלל בקשות של בני זוג ששהו מחוץ לשטחים באותו זמן וכן לא כלל בקשות חדשות מכל סוג שהוא.

באי כוח המדינה הסתמכו על מחווה חד פעמית זו וביקשו מבית המשפט למחוק את העתירות, כאילו בכך באה הסוגיה על פתרונה וכאילו הדבר מוכיח שמדובר ב"סוגיה מדינית", שאַל לו לבית המשפט להתערב בה. המוקד השיב כי "מחווה" נקודתית המוּנעת מטעמים פוליטיים אינה מהווה פיתרון של ממש לסוגיה הכוללת, ואף מחזקת את הטענה, כי ישראל הופכת באופן פסול את חיי המשפחה של האוכלוסייה האזרחית בשטחים לקלף מיקוח במשא ומתן פוליטי-מדיני.

המוקד חוזר ומדגיש כי ישראל מחויבת לטפל באופן שוטף בבקשות אחמ"ש של תושבי השטחים, מתוך הכרה בזכותם לחיי משפחה. גישה כזו תעניק סעד גם לזוגות שנישאו לאחר ההקפאה – מהם שנאלצים לחיות בניכר, בשל מדיניות ישראל, ומהם שחיים בשטחים בפחד מתמיד מפני גירוש ואינם מעזים לעזוב את ביתם, שמא לא יוכלו לשוב אליו. יצוין, כי מאז נקבעה ה"מחווה", סירבה ישראל לאשר בקשות אחמ"ש שלא במסגרת הרשימות שהועברו לקראת המחווה – בהם גם מי שהיו זכאים להירשם ממילא במסגרת הסדרים אחרים, כגון "אוכלוסיית בג"ץ ראשונה" וכדומה.

עד חודש יולי 2008 אישרה ישראל במסגרת ה"מחווה" הפוליטית כ-32,000 בקשות אחמ"ש. הבחירות בישראל בחודש פברואר 2009 והשינוי בהרכב הממשלה והעומד בראשה, הביאו לעצירה באישור בקשות האחמ"ש ולהתקבעותה של מדיניות ההקפאה המוחלטת.

לציר זמן בנושא איחוד משפחות בשטחים