בעקבות ערר המוקד לבית הדין לעררים, הוסדר מעמדם של שני ילדים ירושלמים שחיו מרבית חייהם ללא כל מעמד בעולם תחת חסות משרד הרווחה

פעם אחר פעם נאלץ המוקד להגנת הפרט להיאבק בהתנגדות שרירותית ובסחבת קשה מצד משרד הפנים במתן מעמד בישראל לקטינים מקרב אוכלוסייתה הילידית של ירושלים המזרחית. וכך, לעיתים גם לתוך שנות בגרותם, אותם פלסטינים נידונים להישאר ללא כל מעמד בעולם וללא זכויות סוציאליות בביתם הם. בהיותם מחוסרי מעמד, הם אינם יכולים לקבל שירותים מהמוסד לביטוח לאומי או טיפול רפואי בקופות החולים, להירשם לבית ספר או לפתוח חשבון בנק, לעבוד כחוק, להוציא רישיון נהיגה ומסמכי נסיעה לחו"ל, והם חשופים לסכנת מעצר כל העת. בשל כל זאת, הם מתקשים בהקמת משפחה וקיום קשרים חברתיים. ברבים מהמקרים מדובר באנשים הסובלים מלכתחילה משלל בעיות סוציאליות סבוכות ואף טראגיות, ונדרשים מאמצים רבים וארוכי שנים כדי להביא את משרד הפנים לתת להם את המעמד המגיע להם כדי לאפשר להם לבסס קיום נורמטיבי.  

כך במקרה של שני ילדים ילידי ישראל, בת ילידת 2008 ובן יליד 2005, המתגוררים בה באופן רצוף ובלעדי, שהוריהם נפרדו בילדותם, והם עצמם הועברו בשנת 2015 לפנימיות ומאז הם מצויים תחת חסות רשויות הרווחה של המדינה. אביהם של השניים הינו תושב קבע מירושלים המזרחית ואמם תושבת השטחים הכבושים המתגוררת בישראל ושניהם נשואים כיום לבני זוג אחרים ומגדלים ילדים שנולדו להם מקשרים אלה. במהלך השנים, הגיש אבי הילדים בקשות חוזרות ונשנות לרישומם, אך ללא הועיל. גורמי הרווחה והאב פנו לסיועו של המוקד, אשר ביום 6.10.2022 שלח למשרד הפנים תזכורת בעניין הבקשה האחרונה משנת 2016, בלוויית מסמכים עדכניים, וציין כי הותרתם של הילדים ללא מעמד חמורה שבעתיים נוכח העובדה שמדובר בילדים המצויים תחת חסות רשויות הרווחה של המדינה מרבית חייהם, אשר אין להם כל זיקה או אפשרות לגור במקום אחר מלבד ישראל. במענה מיום 20.10.2022 נמסר כי בקשה זו מצויה בטיפול. המוקד המשיך בשליחת תזכורות, אך גם לאחר חודשים רבים לא קיבל משרד הפנים כל החלטה בעניין.

לפיכך, למעלה מ-9 חודשים לאחר מכן, ביום 16.7.2023, הגיש המוקד, באמצעות משרד עורכי הדין לוסטיגמן את בלנק, ערר לבית הדין לעררים, נגד היעדר ההכרעה הממושך, בין היתר משום שהילד עמד להפוך לבגיר, בעודו מחוסר מעמד בעולם, דבר הפוגע קשות ואף מונע את האפשרות לרכוש השכלה ומקצוע ולהתחיל בחיים עצמאיים. 

בית הדין הורה למדינה להגיב בתוך 30 יום, אך הדבר לא נעשה. ביום 7.12.2023, ביקש המוקד כי בית הדין יורה על הגשת התגובה, ובית הדין הורה על הגשתה בתוך 10 ימים. המדינה המשיכה להתמהמה, ורק ביום 3.3.2024, שלח משרד הפנים למוקד דרישה דחופה להשלמת מסמכים, "תוך 45 יום ... [אחרת] נראה את בקשת מרשך כמבוטלת ודינה להידחות על הסף". למחרת היום, עידכנה המדינה את בית הדין על ה"החלטה לפיה על העוררים להמציא מסמכים חסרים...", ועל בסיס עשייה קלושה זו, ביקשה את מחיקת הערר שעניינו קבלת החלטה סופית בעניין שני הילדים. ביום 12.3.2024 הורה בית הדין על מחיקת הערר, וקבע כי על משרד הפנים לקבל החלטה חדשה בתוך 90 יום ממועד המצאת מלוא המסמכים. 

ביום 22.5.2024 החליט משרד הפנים לרשום את שני הילדים במעמד ארעי למשך שנתיים, לאחריהן ישודרגו לקבע. בכך הסתיים מאבק רב שנים ונפתח הצוהר שיאפשר לשניים לבנות חיים נורמטיביים.