בפסק דין ערל לב, בית הדין לעררים הותיר על כנה את החלטת משרד הפנים להשאיר צעיר ירושלמי ללא כל מעמד בעולם, ובכך מונע ממנו לבנות את חייו ולקיים מסלול חיים תקין

פעם אחר פעם נאלץ המוקד להגנת הפרט להיאבק בהתנגדות שרירותית ובסחבת קשה מצד משרד הפנים במתן מעמד בישראל לקטינים מקרב אוכלוסייתה הילידית של ירושלים המזרחית. וכך, לעיתים גם לתוך שנות בגרותם, אותם פלסטינים נידונים להישאר ללא כל מעמד בעולם וללא זכויות סוציאליות בביתם הם. בהיותם מחוסרי מעמד, הם אינם יכולים לקבל שירותים מהמוסד לביטוח לאומי או טיפול רפואי בקופות החולים, להירשם לבית ספר או לפתוח חשבון בנק, לעבוד כחוק, להוציא רישיון נהיגה ומסמכי נסיעה לחו"ל, והם חשופים לסכנת מעצר כל העת. בשל כל זאת, הם מתקשים בהקמת משפחה וקיום קשרים חברתיים. ברבים מהמקרים מדובר באנשים הסובלים מלכתחילה משלל בעיות סוציאליות סבוכות וטראגיות, אולם משרד הפנים, ולא פעם אף בית הדין לעררים, אינם נרתעים מלהוסיף על קשיי חייהם, ולחסום בפניהם את המוצא הסביר שיאפשר להם להשתקם. 

כך גם במקרה דנן. ביום 4.2.2024 דחה בית הדין לעררים את ערר המוקד מיום 22.1.2022, שהוגש בדרישה לחייב את משרד הפנים לרשום צעיר פלסטיני, בן לאוכלוסיית ירושלים הילידית, במרשם האוכלוסין הישראלי מכוח תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל בדבר רישום ילד שרק אחד מהוריו תושב קבע בישראל, ולחזור בו מדחיית הבקשה לרישומו שהוגשה למעלה מעשור קודם לכן, עוד בהיותו קטין. המדובר בצעיר יליד 1995 שעודו סמוך על שולחן הוריו, אשר משפחתו מתגוררת בירושלים ברציפות זה למעלה מ-18 שנים, ברם פעם אחר פעם נמנעה הסדרת מעמדו החוקי, תוך סחבת ממושכת מצדו של משרד הפנים. אביו הינו תושב קבע במדינת ישראל, ואמו הינה תושבת השטחים הכבושים. השניים נישאו בשנת 1992, ולהם שישה ילדים נוספים, שכמו העורר, נולדו כולם בישראל, אך לכולם מלבדו מעמד קבע בישראל, אשר לחלקם ניתן רק בתום מאבקים משפטיים ממושכים, האחרון שבהם בשנת 2017.

בפסק הדין שניתן ביום 9.1.2017 על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים, בנוגע לעורר ולשניים מאחיו, נקבע כי על משרד הפנים לפעול בעניין בהתאם לתקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל ולא להחיל עליהם את חוק האזרחות והכניסה לישראל בשל מגוריהם בילדותם באבו דיס שמחוץ לשטח שסופח. ואולם, משרד הפנים סירב לבחון את עניינו של הצעיר בהתאם להכרעה זו, ורק לאחר למעלה משנתיים, בעקבות ערר שהוגש לבית הדין לעררים על אי יישום פסק הדין של בית המשפט המחוזי, הודיע כי אין כוונה לרושמו "מטעמים פליליים". המוקד הגיש על כך טיעונים בכתב ביום 23.7.2019, ואולם, בסופו של דבר, לאחר ערר נוסף בגין אי מענה, הופנה שוב למיצוי ההליך המינהלי. גם הפעם בוששה תשובה לבוא, ושוב נדרש ערר נוסף, כדי להביא את משרד הפנים להשיב. בתשובתו מינואר 2021, הוצע "מתווה למיצוי ההליך המנהלי", במסגרתו יוערך מחדש "מצבו הפלילי" של העורר. אך הסחבת הפוגענית המשיכה, ושוב נדרש המוקד לערור על אי מתן מענה. וכך, נדרשו כחמש שנים כדי שמשרד הפנים ימסור את החלטתו בעניין הצעיר: ביום 18.1.2022, נמסר כי הוחלט לדחות את הבקשה לרישום הצעיר בשל "מניעה משטרתית". ההחלטה כללה פירוט הרשעותיו הישנות, מהעת בה היה קטין, לפני שמונה שנים ואף יותר, ואשר בגינן ריצה עונשי מאסר. היא לא כללה כל מידע עדכני כנגדו או טענה בדבר קיומו של מידע חסוי כזה.

לפיכך, הגיש המוקד, כאמור, ערר לביטול ההחלטה בה טען כי  מדובר בהחלטה בלתי הוגנת, בלתי סבירה ובלתי מידתית. בין היתר, טען המוקד כי משרד הפנים התעלם מהרקע הסוציו-אקונומי הקשה ממנו הגיע העורר ושבעקבותיו נשר מהלימודים בכיתה ד' והסתבך בפלילים. כן טען המוקד כי העורר מקיים זה מספר שנים אורח חיים נורמטיבי וכי הוא ריצה את חובו לחברה בגין המעשים אותם ביצע כילד. המוקד הדגיש כי החלטת משרד הפנים פסולה גם משום שהיא מתבססת על הנוהל לטיפול בבקשות לאיחוד משפחות עבור בני זוג זרים, ולא בקשות בעניינם של ילדיהם של תושבי ישראל. זאת ועוד. המוקד טען כי "ההחלטה היא פסולה כפליים ולו מהסיבה כי לא ניתן המשקל הראוי לעובדה כי מדובר בחסר מעמד בעולם שנולד ושהה בישראל מכח אחמ"ש ילדים... [אשר] אין [לו] לאן ללכת". המוקד טען כי ההחלטה פוגעת באופן אנוש בזכותם לחיי משפחה של הצעיר ומשפחתו, וכי משמעותה אינה אלא גירושו לצמיתות של בן ואח מביתו ומעירו מאז היה נער צעיר, וקריעתו מעל משפחתו. המוקד ציין כי "נוכח כל האמור, ברור כי היחס בין התועלת שתצמח מהרחקתו מישראל לבין הפגיעה בעורר ובמשפחתו הוא מעוות לחלוטין."

ואולם, בית הדין לעררים לא מצא לנכון להושיט חבל הצלה לצעיר שחייו היו קשים מראשיתם ואין לו כל אפשרות לעקור למקום אחר. בפסק דינו, קבע הדיין חלבגה, כי "אמנם ההרשעה האחרונה בגינה ריצה עונש מאסר הינה בגין עבירות אותן ביצע לפני למעלה מעשור ואולם... יש בהן להצביע על מועדות ומסוכנות מצד העורר לשלום הציבור ובטחונו", והכריע כי החלטת משרד הפנים "מצויה בתככי מתחם הסבירות וכי לא נפל בה פגם מנהלי או אחר המצדיק התערבות בית הדין". ובכך גזר על הצעיר להישאר ללא כל אפשרות לחיות כאחד האדם בעיר הולדתו ובכלל.

המוקד שוקד על הגשת ערעור לביטול פסק הדין לבית המשפט לעניינים מנהליים.