ארגוני זכויות אדם לרה”מ, לשהב”ט ולמתפ”ש: על ישראל לעמוד בחובותיה על פי הדין הבינלאומי ולספק את כל צרכי האוכלוסייה האזרחית בצפון עזה

הודעה לעיתונות

בהעדר גישה מספקת למזון, מים נקיים לשתייה ושירותי בריאות, מאות אלפי פלסטינים תושבי צפון רצועת עזה עומדים בסכנת חיים מיידית: ארגוני זכויות האדם גישה – המרכז לשמירה על הזכות לנוע, המוקד להגנת הפרט, רופאים לזכויות אדם – ישראל והאגודה לזכויות האזרח שיגרו ביום 20.2.2024, פנייה בהולה לראש הממשלה, בנימין נתניהו, לשר הביטחון, יואב גלנט ולמתאם פעולות הממשלה בשטחים, רסאן עליאן, שבה הם דורשים מישראל לספק לאלתר את כל הצרכים הבסיסיים של האוכלוסייה האזרחית בצפון רצועת עזה בהתאם לחובותיה על פי הדין הבינלאומי.

המתקפה הישראלית חסרת התקדים על רצועת עזה וכן ההגבלות שמטילה ישראל על כניסת סחורות לרצועה ועל חלוקתן בה זרעו חורבן והרס בכל רחבי הרצועה, ובמיוחד באזור הצפוני לוואדי עזה, בו שוהים, על פי הערכות, כ-300 אלף בני אדם. הרעב הולך ומתפשט בקרב כלל תושבי עזה אך הסכנה גדולה במיוחד בקרב תושבי הצפון. סוכנויות האו”ם העריכו כי כשליש מתושבי האיזור סובלים ממחסור קטסטרופלי במזון ושיעור הילדים עד גיל שנתיים הנמצאים בתת-תזונה הגיע לכ-15%. על פי דיווחים, תושבים נאלצים לאכול עשב או מספוא הנטחן לקמח, שאף הם הולכים ופוחתים, ולשתות מים מזוהמים.

על אף טענת ישראל שהיא אינה מגבילה את כמות הסיוע לעזה, או מערימה קשיים על העברתו, העובדות בשטח מלמדות כי היא מונעת מהתושבים שנותרו בצפון הרצועה גישה מספקת לאספקה הומניטרית חיונית. על פי משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) ישראל מונעת בצורה שיטתית את מעברן של משלחות הסיוע לצפון הרצועה, ודחתה לאחרונה יותר ממחצית מהבקשות שהוגשו למעבר המשלחות צפונה. בנוסף, ישראל סירבה לכ-90% מהבקשות שהגישו ארגוני סיוע להעביר דלק לתפעול מערכות הבריאות והתברואה בצפון. ב-5 בפברואר ישראל אף הפציצה משאית סיוע עמוסה במזון בטרם החלה בנסיעה לצפון הרצועה.

הקשיים החמורים באספקת הסיוע לאוכלוסייה האזרחית בצפון נובעים גם מההרס הרב לכבישים ולדרכי גישה שנגרמו במתקפה עד כה וכן מהסכנה הנשקפת לצוותי סוכנויות הסיוע. תוכנית המזון העולמית הודיעה שלשום כי היא נאלצת להשהות את משלוחי הסיוע לאיזור, חרף ההשלכות הקשות שיהיו לכך על תושבי הצפון המצויים בחרפת רעב, עד שהתנאים באיזור יאפשרו חלוקה בטוחה של סיוע.

בפנייתם, הדגישו הארגונים כי במניעתה מארגוני הסיוע אפשרות לספק בעצמם את הסיוע הנדרש להישרדות התושבים בצפון עזה, ישראל מפרה בצורה בוטה את חובותיה על פי המשפט הבינלאומי ככוח כובש וכצד ללחימה. ככוח כובש, על ישראל מוטלת חובה פוזיטיבית לדאוג לצרכים ההומניטרים של התושבים הנמצאים תחת שליטתה ולקיום הסדר הציבורי והחיים התקינים באזור: עליה לספק את הסיוע ההומניטרי לתושבים או לכל הפחות לדאוג למעברו ולחלוקתו הבטוחה בקרב האוכלוסייה התלויה בו. עוד התריעו הארגונים כי אי-נקיטת צעדים מידיים ואפקטיביים מצד ישראל להגדלת אספקת הסיוע לכלל תושבי רצועת עזה מהווה אף הפרה של הצעד הזמני שקבע בית הדין הבינלאומי לצדק.

בפנייה הודגש כי: "טענות בדבר צרכים צבאיים אינם יכולים להצדיק את המניעה השיטתית של משלחות הסיוע אשר מובילים למצב הקטסטרופלי של האוכלוסייה האזרחית. זאת, במיוחד מבחינת רעב, צמא והיעדרם של הצרכים החיוניים והבסיסיים ביותר לצורך הישרדותם, בהם תרופות וטיפולים רפואיים. ענישה קולקטיבית והרעבת האוכלוסייה האזרחית מהוות הפרות חמורות ביותר של דיני הלחימה. עיכוב מכוון של אספקת סיוע הומניטרי חיוני, או הרעבה מכוונת של תושבים באמצעות מניעת סיוע חיוני להישרדותם הם פשע מלחמה."