בג"ץ דחה את עתירת המוקד לגילוי מקום מעצרם של 62 תושבי רצועת עזה המוחזקים בישראל ופעם נוספת הכשיר ללא כל נימוק של ממש החזקה ממושכת במחשכים

ביום 21.12.2023 עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ בדרישה למתן צו הביאס קורפוס בשמם של 62 פלסטינים הרשומים כתושבי רצועת עזה אשר נעצרו על ידי ישראל – חלקם בישראל או בגדה המערבית וחלקם ברצועת עזה – ומקום החזקתם אינו ידוע. המוקד דרש כי ימסרו מקום החזקתם העדכני, זהות הגורמים המחזיקים בהם, הדין מכוחו הם מוחזקים ונסיבות השחרור ככל שחלקם שוחררו. כן ביקש המוקד כי ככל שהם מוחזקים על ידי ישראל שלא כדין, בין היתר במקום מעצר שאינו מוכרז ככזה, בית המשפט יורה על שחרורם. המוקד אף דרש, בין היתר, כי לעותרים יתאפשר להיפגש עם עורכי דין על מנת לעמוד על תנאי כליאתם וחוקיותה. המדובר באנשים שנעצרו בעקבות פרוץ המלחמה ביום 7.10.2023. בעתירה ציין המוקד כי מאז פרוץ המלחמה התקבלו אצלו מאות פניות ממשפחות של עצורים עזתים, מתוכם רק במקרים ספורים הצליח המוקד לאתר את הכלואים, וזאת ככלל רק בעקבות הליכים משפטיים ולאחר זמן ממושך. רבים אחרים, בהם העותרים, מוחזקים במקום בלתי ידוע בניגוד מוחלט לחובות ישראל על פי המשפט הבינלאומי. המוקד הדגיש כי "אותם מקומות מעצר שבהם מוחזקים תושבי רצועת עזה, מצויים דה פקטו מחוץ לשלטון החוק", וכי מעדויות עולה כי תנאי המעצר בהם הם מוחזקים הינם קשים ביותר ונופלים בהרבה מהסטנדרט המינימלי המחייב. יודגש כי כל 62 הכלואים בשמם הוגשה העתירה הם עותרים פורמליים במסגרתה, וזאת לאחר שבעתירות הקודמות שהוגשו בעניין מאז פרוץ המלחמה, בית המשפט ניתלה בכך שרבים מאלו שנמנו בעתירה לא היוו עותרים פורמליים בה – בשל הדחיפות והנסיבות הקשות של המלחמה – ובעילה זו דחה את העתירות בעניינם, בצמצמו את ההליכים רק לבודדים שצירופם כעותרים פרטניים התאפשר; וכך, בערלות לב, הותיר מאות אחרים כלואים במחשכים ללא כל מענה, בנסיבות המעוררות חשש כבד, בעוד משפחותיהם שרויות באפילה וחוסר ודאות לגבי גורלם.

ואולם, ביום 18.2.2024 דחה בית המשפט את העתירה כולה, לגבי 62 העותרים הפרטניים כולם כאחד. גם הפעם, קיבל בית המשפט ללא סייג את עמדת המדינה – שתגובתה הדלה הוגשה בעיכוב ניכר ביום 23.1.2023, ולפיה יש לדחות על הסף את העתירה – בקובעו כי "אומנם, ביחס לכלל העותרים נטען כי הם מוחזקים בישראל... ואולם... מדובר בעתירה הנוגעת לעותרים שונים שעניינם נבדל זה מזה. הבסיס העובדתי הנוגע לכל אחד מהעותרים הוא שונה, וכתוצאה מכך גם התשתית הנורמטיבית החלה עליהם עשויה להיות שונה". עוד הוסיף בית המשפט כי "אין לכרוך יחד באותה עתירה עניינם של עותרים שונים", שכן "התשתית העובדתית והמשפטית הנחוצה לביסוסם הינה שונה. זאת אף אם יש להן נושא משותף". 

בנימוק פורמליסטי קלוש זה, שב וגזר בית המשפט על משפחותיהם של 62 איש להישאר בחרדה ובחוסר יכולת לסייע ליקיריהן, וגזר על הכלואים להישאר ללא סעד משפטי מינימלי, כאילו לא היתה ישראל מעולם מדינת חוק.