הארגונים המוקד להגנת הפרט, גישה, הוועד נגד עינויים, רופאים לזכויות אדם ישראל, עדאלה והאגודה לזכויות האזרח עתרו אתמול לבג”ץ למתן צו “הביאס קורפוס” בנוגע להחזקה של אלפי פלסטינים תושבי עזה במתקני כליאה ישראליים בלא סמכות חוקית ובניגוד לרצונם. בעתירה דורשים הארגונים מבית המשפט להורות לרשויות הצבא, שירות בתי הסוהר והמשטרה למסור את שמותיהם ומיקומם של כל תושבי הרצועה המוחזקים במתקני כליאה ישראליים, ולשחרר את כל מי שמוחזק בניגוד לדין לגדה המערבית עד שיוכלו לחזור לרצועה .
ערב המלחמה שהחלה במתקפה הרצחנית של חמאס בעוטף עזה ב-7.10, כ-18.5 אלף פלסטינים תושבי הרצועה החזיקו בהיתרי עבודה שהנפיקו הרשויות בישראל. לא ברור כמה מהם שהו בישראל באותו יום שבת. נוכח תחילת הלחימה והריסתו של מעבר ארז, מצאו עצמם הפועלים לכודים בישראל ומתוך חשש לחייהם, ביקשו למצוא מחסה בגדה המערבית. ב-10.10 מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ”ש) שלל באבחה את כל היתרי העבודה שהנפיק לתושבי הרצועה. מתפ”ש אישר כי שלל את ההיתרים וכי “לא יוחזרו”. בן רגע, הפך צעד זה את מי ששהו כדין בישראל ל-“שוהים בלתי חוקיים” לגישת המדינה, וגברה הסכנה המיידית הנשקפת לחייהם ולמעמדם המשפטי. לארגונים נודע שהצבא והמשטרה עוצרים פלסטינים מעזה ומחזיקים אותם במתקני כליאה ישראליים בניגוד לרצונם, בלא סמכות חוקית ובלא עילה משפטית למעצרם או להחזקתם. חלק מהמעצרים התבצע באלימות, בתחומי ישראל, במחסומים בכניסה לגדה, ואף בשטחים בגדה המערבית הנשלטים אזרחית וביטחונית על ידי הרשות הפלסטינית.
מהימים הראשונים של הלחימה אבד הקשר עם מרבית הפועלים ובני משפחותיהם אינם יודעים היכן הם. לארגונים נודע עד כה על שני מתקנים המשמשים להחזקת פלסטינים תושבי עזה בניגוד לרצונם, במחנה ענתות ובמחנה עופר שבגדה המערבית. זאת תוך שלילת זכויות יסוד של הכלואים, בהן הזכות לייצוג משפטי, ותוך סירוב למסור מידע בסיסי אודותיהם ולגבי תנאי כליאתם. שלילת ההיתרים וכליאת תושבי הרצועה מהווה על פי הדין הבינלאומי מעשה נקם אסור.
מעדות שהגיעה לארגונים מתושב פלסטיני שנולד בעזה ועבר להתגורר בגדה לפני שנים, עולה כי לאחר שנעצר בישראל ב-8.10 הוא הוחזק במתקן ישראלי באזור ענתות לצד פועלים מעזה, בתנאים קשים ביותר. העד הוחזק בכלוב במחנה צבאי ללא גג, תחת השמש, ללא אוכל, מים, תרופות או מזרן ובלא גישה לשירותים במשך שלושה ימים. בהמשך, הוא הועבר למחנה שאותו הוא תיאר כ”דיר”, שם הוחזק לצד מאות פועלים מהרצועה. בשלב מסוים, הגיע לעצורים קצין והודיע להם שהם מוחזקים שם מאחר שיש חטופים ישראלים בעזה וכי כל עוד החטופים הישראלים נמצאים בעזה, אין צפי לשחרורם.
הארגונים מוסרים כי: נכון להיום מסרבות הרשויות הישראליות למסור כל מידע לגבי פועלים ותושבי עזה נוספים המוחזקים ככל הנראה במתקניה; לא מידע לגבי מקום כליאתם ולא לגבי הסיבה להחזקה בהם, מכוח איזה חוק או דין ולאיזו תקופה. מעצרים המוניים ללא בחינה של כל מקרה לגופו, ללא עילה ברורה וללא ביקורת שיפוטית הינם מעצרים שרירותיים העומדים בניגוד לדין. מכוח אמנת ג’נבה הרביעית מוטלת על ישראל חובה למסור במהירות האפשרית את שמות התושבים הכלואים ולדאוג לתנאי כליאה אנושיים. החזקת אלפי תושבי רצועת עזה, ניתוקם מכל קשר לעולם החיצון ושלילת זכותם לייצוג משפטי מנוגדים לחוק.