בג"ץ התיר הריסה עונשית של דירה בבניין מגורים בגדה המערבית: השופט כבוב בדעת מיעוט קבע כי צו ההריסה בלתי מידתי ודרש כי הצבא יעדכן לאחר מעשה לגבי נזק חורג

ביום 10.4.2023, ברוב דעות, התיר בג"ץ הריסה של בית משפחה ברמאללה, בה התגורר מבצעם של שני פיגועים בירושלים ביום 23.11.2022. המדובר בדירה בקומה השנייה בבניין בן חמש קומות (אשר בו 8 יחידות דיור ומספר חנויות מושכרות), בה מתגוררים הוריו של המפגע עם שלוש בנותיהם (אחת מהן קטינה), ואשר איש מהם אינו חשוד בדבר. 

גם בפעם זו דחו שופטי הרוב, עמית וגרוסקופף, את טענותיו העקרוניות של המוקד להגנת הפרט על כך שמדובר בענישה קולקטיבית פסולה. עוד נדחתה טענת המוקד כי אין להפעיל את תקנה 119 לגופו של מקרה משום שדיירי הבית הינם חפים מפשע ואף לא מיוחסת להם תמיכה במעשיו של קרובם. בג"ץ אף דחה את הטענה כי מדיניות ההריסות העונשיות אינה משיגה הרתעה, ונקבע, בלשונו של השופט עמית, כי "כל עוד לא נסתרה, אני נכון לקבל את הערכתם [של גורמי הביטחון] כי גם במקרה דנן, הפעלת הסמכות מכוח תקנה 119 היא בבחינת אמצעי הרתעה שיש בו כדי לתרום למניעה ולהפחתה של פיגועים נוספים". גם בדחותו את הסעד החלופי לצמצום היקף ההריסה, אימץ השופט עמית ללא כל סייג את טענת המדינה כי "הסתפקות באטימת חדר שינה אחד... תוביל לאיון האפקט ההרתעתי...". 

השופט כבוב, בדעת מיעוט, הביע התנגדות לכל אחת מהקביעות לעיל בהרחבה וחזר על עמדתו העקרונית לפיה השימוש בסמכות מתוקף תקנה 119 הוא בעייתי מבחינה משפטית ומצריך בירור "עדכני, יסודי ומקיף" בפני הרכב מורחב של בית המשפט. לגבי המקרה לגופו, קבע השופט כבוב כי הצו אינו מידתי וכי יש לבטלו, וזאת, בין היתר, משום שהעותרים כלל לא היו מעורבים במעשיו של המפגע; הדירה לא שימשה לפעילות טרור; המפגע היה רק בגדר "דייר נלווה" שזיקתו לדירה ברף הנמוך ונוכח הפוטנציאל הניכר לגרימת נזק לחפים מפשע נוספים, המתגוררים בניין ובסביבתו, בשל שיטת ההריסה המתוכננת של "חבלה חמה", דהיינו פיצוץ. בעניין שיטת ההריסה, השופט כבוב הוסיף כי "מצופה מהמפקד הצבאי ומהעותרים להגיש הודעת עדכון, בצירוף תיעוד חזותי, על אודות השפעת ההריסה מושא ענייננו לתיק בית המשפט, בסמוך לאחר ביצועה". בהקשר זה, גם ביקר השופט כבוב את המדינה על הסתפקותה בהצהרה שמי שרכושו ניזוק אגב מימוש הריסה שכזו, רשאי לפנות למשרד הביטחון בתביעה לפיצוי כספי, וקרא לקביעת מתווה פיצוי נגיש וישים. 

השופט כבוב ניסח התנגדות חריפה לעמדת הרוב לגבי חפות המשפחה והיקף הצו: לעמדתו, העובדה שהוכח שבני הבית לא היו מודעים לכוונות בן משפחתם, צריכה דווקא להוביל למסקנה שאין צורך בהריסת יחידת הדיור כולה, וכי הדבר מתחייב הן מהשכל הישר והן מהתכלית ההרתעתית הנטענת. עוד הוא ציין כי ראוי שבמקרים הבאים "יניחו גורמי הביטחון גם חוות דעת, מפורטת ככל שניתן, בכל הקשור להיבט ההרתעתי של הריסת חלק מהבית או אטימתו החלקית". בנוסף הוא הביע חשש "שמא השימוש באמצעי בלתי מידתי זה יוביל לתחושות כעס ותסכול, שיניבו תוצאה הפוכה מהמבוקש".