בעקבות ערר המוקד: בוטלה החלטת משרד הפנים לסרב על רקע ביטחוני עלום לבקשה לאיחוד משפחות ונקבע כי יש לחשוף מבעוד מועד קיומו של מידע חסוי

ביום 13.1.2022 בית הדין לעררים קיבל את ערר המוקד להגנת הפרט, וביטל את החלטת משרד הפנים לדחות בקשה לאיחוד משפחות בשל מניעה ביטחונית הנוגעת לבן הזוג תושב השטחים הכבושים. הערר ופסק הדין נסמכו על ההלכה שנקבעה בבג"ץ געאביץ, לפיה כאשר נשקלת דחייה מטעמי ביטחון של בקשה לאיחוד משפחות, על משרד הפנים למסור לבני הזוג הודעה מפורטת ככל הניתן בדבר הסיבה שבגינה נשקלת דחיית הבקשה, ולאפשר לבני הזוג לטעון בפניו בטרם קבלת החלטה.

המדובר בבני זוג, אישה תושבת קבע בירושלים המזרחית וגבר תושב השטחים, אשר נישאו בשנת 1984 ומאז מתגוררים בירושלים עם חמשת ילדיהם, כולם רשומים כתושבי קבע בישראל. החל משנת 1994, מנסים בני הזוג להסדיר את מעמדו של אבי המשפחה באמצעות הליך לאיחוד משפחות. ואולם פעם אחר פעם נדחות בקשותיהם, בנימוק ביטחוני. זאת, על אף שבמהלך עשרות השנים בהם האיש מתגורר בירושלים עם משפחתו, הוא לא נעצר ולא נחקר בנוגע לכל פעילות ביטחונית.

ביום 4.10.2018 הגישו בני הזוג בקשה נוספת לאיחוד משפחות. בחלוף כארבעה חודשים הודיע משרד הפנים כי הוא שוקל לסרב אף לבקשה זו, בנימוק שהאיש "לאורך השנים חבר בהתאחדות בלתי מותרת" ו"מצוי בקשר עם חברים בהתאחדות בלתי מותרת". המוקד הגיש מטעם בני הזוג טיעונים בכתב נגד הכוונה לסרב לבקשתם לאיחוד משפחות. לאחר התמהמהות ניכרת, נדחתה לבסוף הבקשה ביום 13.10.2020, בנימוק זהה לזה שבהודעה.

בערר מיום 2.11.2020, טען המוקד כי מדובר בהחלטה פוגענית וקשה שאינה מנומקת כראוי ופוגעת בזכותם של בני הזוג להליך הוגן ובפרט בזכות לטיעון, כמו גם בזכותם לחיי משפחה. המוקד טען כי משרד הפנים נימק את החלטתו הסופית בלשון זהה לחלוטין ללשון ההודעה שקדמה לה, ובדומה לנוסח ההודעה שנשלחה לעוררים עוד בשנת 2015, וזאת ללא כל התייחסות לטיעונים בכתב שהגישו העוררים קודם למתן ההחלטה במסגרת הליך השימוע, וללא כל ניסיון לשוות להליך ולו מראית עין של הליך הוגן. המוקד ביקש בערר כי בית הדין יורה למשרד הפנים לאשר את הבקשה, ולו בתנאים מגבילים, ולחלופין, לתת החלטה חדשה הכוללת הנמקה מהותית, המספקת מידע ממשי, באופן שיאפשר לעוררים להתכונן כראוי להליך השימוע.

במקרה דנן, קיבל הדיין אילן חלבגה את עמדת המוקד, כי נפלו פגמים בהליך בכללו, ובייחוד בשימוע, אשר בגינם יש לבטל את החלטת הסירוב. בין היתר, כעולה מפסק הדין, רק במסגרת ההליכים בערר – במענה לשאלות העוררים שהופנו לגורמי הביטחון על פי החלטת בית הדין – נמסר הנימוק כי העורר "מנהל גוף הנקרא – איחוד ועדת הבריאות" אשר הוכרז כ"ארגון טרור". מידע זה לא רק שלא נמסר לעוררים בטרם השימוע ובהחלטה, אלא אף נוגד את הפרפראזה הגלויה שנמסרה להם ולפיה "העורר פעיל במישרין בארגון החזית העממית". בפסק הדין נכתב על כך כי "נסיונה של המשיבה להסביר זאת בהיות העורר פעיל 'בין במישרין ובין בעקיפין, בארגון החזית העממית' גובל בתפנית...", וכן כי "האמור לעיל עומד בניגוד לכללים אשר כאמור נקבעו בפסיקה לעניין חובת השימוע המוטלת על גורמי המדינה כלפי מבקשי איחוד משפחות שהמניעה לאיחוד משפחות לגביהם הינה מניעה ביטחונית".

כמו כן, בהתייחסו לעובדה כי רק במסגרת כתב התשובה לערר, חשף משרד הפנים את קיומו של חומר חסוי בנוגע לעורר, כתב בית הדין כי בנסיבות של סירוב ביטחוני "כל נתון חשוב שבעתיים ופגיעה בזכות [הטיעון] שומטת את הקרקע מתחת לעקרון השימוע... אין בידי לקבל הטענה לפיה מטבע הדברים החלטות בדבר מניעה בטחונית מבוססות ממילא על חומר חסוי ומייתר[ו]ת אזכור קיום חומר חסוי....".

משכך פסק בית הדין כי "לאור הפגמים אשר נפלו במצטבר בהליך השימוע... אני מוצא להורות על השבת עניינם של העוררים למשיבה למתן פראפרזה מלאה במגבלות המידע המודיעיני החסוי", תוך שהודגש כי "אין באמור כדי לנקוט כל עמדה ביחס להחלטה שתתקבל". בנוסף הורה בית הדין למשרד הפנים לשלם את הוצאות העוררים בסך 3,000 ₪.

יצוין כי שעות ספורות לאחר שניתן פסק דין זה, נפטר בטרם עת עורך דין המוקד בנימין אחסתריבה ז"ל שייצג את בני הזוג בהליך. לזכותו נזקפת ההצלחה בערר זה, כמו גם בשלל תיקים פרטניים ועקרוניים במסגרתם לחם ללא ליאות למען זכויות תושבי ירושלים המזרחית.