המוקד וגישה בעתירה לבג"ץ: על ישראל לאפשר לישראלים בגירים לקיים קשר תקין וסדיר עם הוריהם המתגוררים ברצועת עזה

מזה שנים שישראל מגבילה בעילה ביטחונית גורפת את יכולתם של תושביה ואזרחיה הבגירים לממש את זכותם החוקתית לחיי משפחה במקרה שאחד מהוריהם הינו תושב רצועת עזה (על פי רוב האב). רק ישראלים קטינים זכאים לבקר באופן סדיר את ההורה שבעזה – כנלווים לביקור ההורה הישראלי – ואף להתגורר שם עם שני הוריהם, וזאת בכפוף לנוהל "משפחות חצויות", כפי שהוא מכונה על ידי הצבא. מרגע הגיעם לבגרות, אוסרת ישראל על ילדי משפחות "חצויות" שכאלה להיכנס לעזה, אלא בנסיבות הומניטאריות חריגות, המסתכמות על פי רוב במקרים של מחלה קשה או פטירה של ההורה. במקרה של אלו שהתגוררו בעזה עם הוריהם, משמעות הנוהל היא גירושם בפועל מביתם וסביבתם עם הגיעם לגיל 18, אלא אם יבחרו להישאר בעזה בניגוד לחוק הישראלי האוסר על שהיית ישראלים שם ללא אישור מפורש מהצבא. למותר לציין כי ההורים העזתים עצמם אינם רשאים לגור בישראל עם משפחותיהם הישראליות, ואף לא לבקרן – וזאת מתוקף חוק האזרחות והכניסה לישראל, שמשרד הפנים מוסיף ליישמו בפועל על אף שפג תוקפו ביולי 2021. כתוצאה מכך ובדרך שגרה, פוגעת ישראל אנושות בזכות היסוד לחיי משפחה של ישראלים רבים, הנאלצים להיקרע מעל אחד מהוריהם בפתח חייהם הבוגרים. לאחרונה אף ניכרת תופעה מדאיגה, במסגרתה הצבא מונע מפגש אחרון זה גם מישראלים שבקשתם לביקור הוגשה בעודם בני 17, אולם בשל התמהמהות הצבא עצמו, לא התקבלה החלטה בעניינם בטרם יום הולדתם ה-18.

לפיכך, ביום 22.11.2021 הגישו המוקד להגנת הפרט וארגון גישה עתירה עקרונית לבג"ץ בדרישה שנוהל "משפחות חצויות" יתוקן כך שיגן על זכות היסוד של תושבי ישראל ואזרחיה לחיי משפחה תקינים עם הוריהם תושבי רצועת עזה גם עם הגיעם לבגרות, אלא אם מתקיימת מניעה ביטחונית פרטנית לכך. העתירה הוגשה לאחר שביום 17.6.2021, דחה הצבא כלאחר יד את פנייתו של המוקד לשינוי הנוהל. בעתירה טענו העותרים כי ישראל חייבת לאפשר קיום תקין של הקשר בין הילדים להוריהם גם לאחר הגיעם של הילדים לבגרות, שכן מדובר בקשר המצוי בלב ליבה של הזכות החוקתית לחיי משפחה, שנועדה להגן על התא המשפחתי הגרעיני המהווה את אבן היסוד של החברה האנושית. העותרים הבהירו כי בשל הגבלת הגיל הקבועה בנוהל, ישנם כיום ילדי "משפחות חצויות" רבים אשר לא פגשו בהוריהם העזתים זה שנים ארוכות, למעט אם קיבלו אישור לביקור חטוף בשל קיומן של נסיבות חריגות כקבוע בנוהל. במצב הקיים, מרגע הפרידה הכפויה בין ההורה תושב עזה וילדו הישראלי בסמוך ליום הולדתו ה-18, קיימת אפשרות ממשית וטרגית כי שניהם לא יפגשו עוד לעולם.

העותרים הבהירו כי מגבלת הגיל הקבועה באופן גורף בנוהל מהווה פגיעה בלתי מידתית בזכות לחיי משפחה, וכן בזכות לחופש תנועה, ומונעת מהילדים את האפשרות לעמוד לצדם של הוריהם ולקיים את הערך האנושי הבסיסי של כיבוד הורים. בנוסף, טענו העותרים כי מגבלה זו סותרת ישירות את עיקרון טובת הילד, שכן, היא מעיבה על חייהם של הילדים מגיל צעיר ופוגעת בהכרח בהתפתחותם הרגשית. זאת ועוד. פגיעה קשה ובלתי מידתית בזכויות נגרמת גם לאותם ילדים אשר בהגיעם לגיל 18 בוחרים להמשיך ולהתגורר במחיצת ההורה שברצועת עזה ללא היתר מישראל; שכן בכך נכפה עליהם לוותר בפועל על זכותם החוקתית לחזור לישראל (ובייחוד במקרה של צעירות רווקות). משכך דרשו העותרים כי הנוהל יתוקן כך שיתאפשר לילדים בגירים לקבל דרך קבע היתר לחצי שנה, כמו זה הניתן להורה הישראלי, באמצעותו יוכלו לבקר או להתגורר בעזה כבחירתם; או שלכל הפחות, יינתן להם היתר שיאפשר להם לעשות כן במחיצת ההורה הישראלי, בדומה להסדר התקף לגבי קטינים במשפחות אלו.