בהיותו נער בן 17, אבו סביח, פלסטיני תושב ירושלים המזרחית, נלקח למעצר ממיטתו על ידי שוטרים בשעה 3:00 אור ליום 18.11.2018. כשעה לאחר מכן, בתחנת המשטרה במגרש הרוסים בירושלים, נפל הנער
קורבן לאלימות משטרתית קשה, במהלכה, בין היתר, הוטח ראשו בקיר וברצפה וניתנו לו בעיטות בעודו שרוע על הרצפה – כל זאת, כשהוא אזוק בידיו וברגליו ומכוסה עיניים. שני חוקריו בתחנה לא עשו דבר למרות שדיווח על ההכאה ולמרות הפציעות בפניו, ואף השאירו אותו ללא טיפול רפואי. לאחר שנחקר, בצהרי אותו יום, הוא שוחרר לביתו.
ביום 2.12.2018
הגיש המוקד למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) תלונה מפורטת בשמו של הנער, לה צורפו צילומי החבלות וכן תיעוד רפואי מבית החולים הדסה הר הצופים לגבי מצבו למחרת האירוע. לאחר למעלה מחמישה חודשים, ביום 22.5.2019, נמסר ממח"ש כי הוחלט שלא לפתוח בחקירה, וזאת בטענה המעגלית וחסרת המהות, כי "נסיבות העניין בכללותן אינן מצדיקות המשך חקירה פלילית, שכן מדובר באירוע אשר ההליך הפלילי איננו מהווה מסגרת מתאימה לבירורו".
המוקד בחן את חומרי החקירה, ומצא שהם דלים ובעייתיים, שכן הם התמקדו במהלך החקירה על אף שהתלונה עסקה במעשי אלימות שקדמו לחקירה. כמו כן, עלה מהם כי לא נעשה מאמץ מינימאלי על מנת לברר את זהות השוטרים שליוו את הנער, וכי לא נגבו כל עדויות מלבד זו של הנער. זאת ועוד. התברר כי לא קיים תיעוד חזותי מ-40 הדקות הראשונות בהן נחקר הנער ביום האירוע. על בסיס מסקנותיו אלה, ביום 8.9.2019 הגיש המוקד למחלקת עררים שבפרקליטות המדינה ערר על ההחלטה שלא לפתוח בחקירה במקרה זה. כעבור שנה, ביום 17.9.2020, נמסר כי הערר נדחה וההחלטה תיוותר על כנה.
ביום 1.11.2020
עתר המוקד לבג"ץ בדרישה כי תבוטל החלטת פרקליטות המדינה לדחות את הערר. עוד דרש המוקד כי יובהר מדוע לא פעלו הגורמים המעורבים לקיים בדיקה ראויה ויעילה של תלונת הנער בדבר חשדות לשימוש בעינויים ו/או יחס אכזרי על ידי שוטרים; וכי יגובש נוהל לבדיקת אירועי אלימות משטרתית נגד עצורים ובפרט קטינים. בעתירתו טען המוקד, בין היתר, כי המשטרה, מח"ש ומחלקת העררים בפרקליטות המדינה פעלו באופן כושל, ושלא מתוך כוונה כנה לבדוק את התלונה גופא ואת טענות המוקד לגבי כשלים מערכתיים העולים מהמקרה. התנהלותם הלא תקינה של הגורמים, הביאה לאובדן ראיות, ופגעה באופן אנוש בסיכוי לקיים חקירה אפקטיבית של האירוע החמור. המוקד הבהיר, בנוסף, כי המדובר בהחלטה הלוקה בחוסר סבירות קיצוני וככזו היא מצדיקה את התערבותו החריגה של בג"ץ בשיקול הדעת של רשויות האכיפה. המוקד הוסיף כי הימנעות מחקירה של ממש במקרה דנן חותרת תחת האיסור המוחלט על התעללות ו/או עינויים במהלך חקירה.
ביום 26.4.2021 התקיים דיון בעתירה. במהלכו הפנו השופטים, ובייחוד השופט הנדל, שאלות נוקבות כלפי המדינה. כך בין היתר, חזרו השופטים על השאלה מדוע לא יחקרו החוקרים של הנער, שכן הם "אמורים לדעת". כן תהו השופטים האמנם לא ניתן לגלות כמה ואלו שוטרים היו במשמרת באותן שעות, והוסיפו כי יש לחוקרם. השופט הנדל התייחס בביקורתיות לאמירתו של נציג המדינה, כי יהיה קושי לבחון את ההחלטה בערר משום ש"נוצר פער זמנים מקרות האירוע ועד היום". עוד הוסיף השופט הנדל כי "חלל הזמן הזה [בתיעוד החזותי של החקירה] פועל לטובת אישוש החשד [לגבי אלימות השוטרים]". בעקבות הפסקה לצורך התייעצות עם המשנה לפרקליט המדינה, אמר נציג המדינה כי "אנו נכונים לעשות שתי פעולות חקירה בעניינו של העותר, האחת היא לתשאל את החוקר... [ו]בנוסף נברר כמה שוטרים נכחו במשמרת... ולאחר מכן נוכל לשקול את המשך צעדינו". השופט הנדל סיכם את הדיון באומרו כי על המדינה יהיה לעדכן בדבר מסקנותיה בתוך 45 יום. הוא הוסיף כי "הדיון פתוח ולא שללנו סעדים אחרים... אתם צריכים להיות במגמה של לחקור... [בעקבות] שיחה כזו צריכות להתעורר מחשבות גם על תיקים עתידיים. יש לחשוב על הדברים וזה גם חלק מתפקידנו". ב
החלטה שניתנה בהמשך נקבע כי על המדינה להגיש עדכון עד ליום 10.6.2021.
יצוין, כי מקרה זה הוא חלק מתופעה נרחבת של התנהלות פסולה במעצר ובחקירה של בגירים וקטינים פלסטינים, כמו גם בחקירה של תלונות בעניין המוגשות למח"ש. העובדה שתיקי חקירה על אלימות כוחות הביטחון נסגרים כמעט כולם ללא המלצה להעמדה לדין, משמעה השחתת המערכת ומתן חסינות בפועל לפוגעים.
