זה למעלה מ-16 שנים שהצבא מנהיג משטר היתרים דרקוני בשטחי הגדה המערבית הכלואים בין חומת ההפרדה לבין הקו הירוק, שטחים המכונים בפיו "מרחב התפר". פלסטינים המבקשים לעבד את אדמותיהם החקלאיות המצויות בשטחים אלה, נאלצים להצטייד מראש בהיתר לשם כך. העילה להקמת חומת ההפרדה בתוככי הגדה היתה ביטחונית, ועל בסיס זה
אישר בג"ץ בשנת 2011 את קיומו של משטר ההיתרים, ובלבד שהמדינה תעמוד בהתחייבותה לאפשר לחקלאים גישה לאדמותיהם שנלכדו מעבר לחומה. ואולם, בקשות להיתרי כניסה ל"מרחב התפר" מוגשות ומטופלות בכפוף לקובץ נהלים נפתל, המכתיב ערב רב של תנאים מחמירים, שבינם לבין "צורכי ביטחון" אין כמעט דבר. זאת ועוד. בשנים האחרונות, קבע הצבא שתי החמרות קיצוניות, שמשמעותן בפועל היא כי כל חקלאי "מרחב התפר" מקבלים היתרים מוגבלים בלבד – קצרי טווח או כאלה המאפשרים מספר כניסות זעום במהלך השנה, וזאת בניגוד להתחייבות המדינה בבג"ץ.
באוקטובר 2018 עתר המוקד להגנת הפרט נגד ההחמרה הקיצונית הראשונה במתן היתרים למטרות חקלאות, אותה מצדיק הצבא בטענה המופרכת כי מדובר ב
"חלקות מזעריות" שאינן מצריכות עיבוד – על אף שמדובר בחלקות גדולות בבעלות המשפחה הנרחבת. בעתירתו טען המוקד כי זוהי הפרה בוטה של התחייבות המדינה במסגרת בג"ץ "משטר ההיתרים", לאפשר ככל הניתן את המשך הגישה של חקלאים אל אדמותיהם הלכודות, וכי כתוצאה מכך רוב רובם של החקלאים אינם מקבלים היתרים כלל או שהם מקבלים היתרים קצרי טווח בלבד, "לצרכים אישיים".
בפברואר 2020 שב והגיש המוקד את ה
עתירה במתכונת מתוקנת, כדי לדרוש בנוסף את ביטולה של החמרה קיצונית שנייה שצצה בספטמבר 2019 – ולפיה בעלי אדמות יוכלו להיכנס לאדמותיהם מספר פעמים מצומצם בשנה מתוקף "היתר כרטיסיה", לכאורה בכפוף לסוג הגידולים שבחלקותיהם. כאמור, החמרה זו, במשולב עם העילה של "חלקה מזערית", הביאה לכך שחקלאי "מרחב התפר", רובם ככולם, יכולים לגשת לאדמותיהם רק 40 יום בשנה.
בעקבות עתירתו המתוקנת של המוקד, הכריזה המדינה לא מכבר כי
בכוונתה לבטל את היתר הכרטיסיה במסגרת קובץ נהלים עתידי. ואולם, הדיון בעתירת המוקד בכל הנוגע להגבלה מתוקף "חלקה מזערית" ממשיך ומתנהל.
במסגרת הודעתה המעדכנת של המדינה מיום 25.10.2020, בה הודיעה על ביטולו של היתר הכרטיסיה, אף היה עליה למסור מגוון נתונים,
בהתאם לדרישת בית המשפט בתום דיון בעתירה שנערך ביולי 2020 – במסגרתו הביעו השופטים ביקורת על שינוי המדיניות והתשתית העובדתית שהציגה המדינה כדי לגבות את טענותיה.
ברם, כפי שפירט המוקד בהרחבה ב
תגובתו מיום 23.11.2020 להודעה המעדכנת, המדינה לא עמדה בדרישות בית המשפט, ולא הצליחה לספק נתונים עובדתיים לביסוס טענותיה בדבר ניצול לרעה של היתרים ל"מרחב התפר" לצורך כניסה לישראל. לעומת זאת, תומכים הנתונים הרשמיים –
ולא בפעם הראשונה – בטענתו הנחרצת של המוקד בדבר הרעה דרסטית במתן גישה לאדמות חקלאיות ב"מרחב התפר", וירידה תלולה במספר ההיתרים הניתנים לחקלאים בהשוואה למספרם בשנים הראשונות של משטר ההיתרים.
המוקד חזר והדגיש בתגובתו כי הצידוק המשפטי היחידי לקיומו של משטר היתרים ב"מרחב התפר" הינו ביטחוני, וכי המציאות הביטחונית של ישראל כיום הינה טובה לאין ערוך מתקופת הפיגועים ההמוניים עליה התבסס בג"ץ כאשר אישר את קיומו של "מרחב התפר". משכך, אין כל עילה להחמרות הגורפות במתן גישה לחקלאים אל אדמותיהם, והמדובר בהפרה בוטה של התחייבות המדינה לאפשר זאת ככל הניתן, ובלבד שאין מניעה ביטחונית פרטנית נגד חקלאי זה או אחר. ניסיונה של המדינה לתלות את ההחמרות בעלייה לכאורה בהיקף השהייה הבלתי חוקית בישראל לצרכי עבודה הינו תמוה, בלשון המעטה, שכן הטענה כלל אינה ביטחונית, ולפיכך אינה יכולה להצדיק החמרה נוספת במניעת כניסה ל"מרחב התפר", שזו כל תכליתו. המוקד הבהיר כיצד ההחמרה במתן גישה לחקלאי "מרחב התפר" נובעת כל כולה משינוי בגישתה של ישראל, שכבר אינה מנסה להסוות את כפירתה בזכות היסוד של החקלאים לרכושם הקרקעי בארצם שלהם, וביד קלה מעצימה את היקף הפגיעה בזכותם זו. ובלשון העתירה, כיום "המדינה טוענת שאותן ההגבלות שנמצאו אפקטיביות ומוצלחות לצורך ההתמודדות עם פיגועי טרור רבי נפגעים, אינן מספקות לצורך התמודדות עם התופעה הנטענת של כניסה של בעלי היתרים לישראל לצורך עבודה".
בהינתן כל אלה, שב וטען המוקד, "אין כל סיבה לשינוי הכלל שנקבע בפסיקה, כי בעלי הזיקה למרחב התפר זכאים להיכנס למרחב התפר, בהיעדר מניעה ביטחונית", ומשום כך, יש לפסול את העילה לאי מתן היתר חקלאי בגין "חלקה מזערית".
