ביום 25.5.2020
החליט בג"ץ, ברוב דעות, לקבל את
עתירת המוקד להגנת הפרט ולבטל צו להריסה עונשית של קומה בבית מגורים בבית כאחיל, נפת חברון, בה התגורר אדם המואשם במעורבות בפיגוע בו נהרג דביר שורק ביום 7.8.2019. המדובר בבית דו קומתי, אשר בקומתו השניה גרים אשתו של הנאשם ושלושת ילדיהם, בני שנתיים, 7 ו-11, ובקומת הקרקע שלו מתגוררים הוריו וכן אחיו של הנאשם. אף אחד מדיירי הבית אינו נחשד בדבר.
שופטי הרוב ברון ופוגלמן, כנגד דעתו החולקת של השופט מינץ, קיבלו את טענת המוקד, כי המדובר בצו בלתי מידתי, בשל השיהוי הניכר בהוצאתו. זאת משום שרק ב-10.1.2020 נמסרה למשפחה הודעת הצבא בדבר הכוונה להוציא צו להריסת הבית – כחמישה חודשים לאחר הפיגוע ומעצרו של הנאשם באוגוסט 2019, וכשלושה חודשים לאחר העמדתו לדין באוקטובר 2019 (ואף, כפי שמדגישה השופטת ברון, משום שחלפו כחודש וחצי ממועד
ההריסה בפועל של ארבעה בתים אחרים בהם התגוררו נאשמים נוספים במעשה).
השופטת ברון – אשר חזרה על עמדתה, כי ביטול הצו מתחייב גם מעצם חפותם הגמורה של בני המשפחה המתגוררים בבית – קבעה בעניין השיהוי, כי: "שימוש באמצעי של הריסת בתים נועד לתכלית
הרתעתית בלבד, 'למען יראו וייראו', ולא ככלי נוסף לענישה של המפגע ובוודאי שלא לריצוי דעת קהל" (הדגשה במקור); "למימד הזמן נודעת אפוא חשיבות עליונה בהשגת הרתעה יעילה..."; "חלוף הזמן מביא לניתוק 'הקשר התודעתי' בין הרצח לבין הסנקציה בגינו... ובהיעדר האפקט ההרתעתי צו ההריסה עוטה כסות עונשית בלבד, וככזה הוא לוקה בחוסר סבירות ובחוסר מידתיות".
השופט פוגלמן חזר על עמדתו, כי "גם כאשר קיימת סמכות, הרי נוכח התוצאות הקשות שנלוות לשימוש בתקנה 119, נדרשת בחינה דקדקנית של הפעלת שיקול דעת המפקד הצבאי בהתאם לאמות המידה של המשפט המינהלי ובכללן דרישות הסבירות והמידתיות"; "ההשתהות [במקרה זה] פוגעת בהצדקה ההרתעתית שניצבת בבסיס הפעלת הסמכות מכוח תקנה 119... ובעיקר, היא מגדילה את הציפייה בקרב העותרים כי חלוף הזמן מאז הגשת האישום... מבלי שהוצא צו מעיד כי הוחלט להימנע מהפעלת הסמכות..." .
בפסק הדין הוזכר פעמים רבות עניין אבו חאשיה –
פסק דין תקדימי משנת 2015 שניתן בעתירת המוקד ובו הוחלט על ביטול צו הריסה עונשית בשל השיהוי בהפעלת הסמכות. בסך הכל ביטל בג"ץ שמונה צווי הריסה מכוח תקנה 119, מאז חזרה ישראל לנקוט בהריסה עונשית של בתים ביולי 2014 – כולם בשל העדר מידתיות. במהלך בתקופה זו, 68 בתים נהרסו או נאטמו, באופן מלא או חלקי, מכוח תקנה זו, רובם ככולם באישורו של בג"ץ.
