במהלך פברואר ומרץ 2020 הגיש המוקד בקשות לצבא בשמן של מספר נשים פלסטיניות – תושבות או אזרחיות ישראל – הנשואות לתושבי רצועת עזה ומתגוררות עמם שם בשל המדיניות המונעת מעזתים ליטול חלק בהליך לאיחוד משפחות בישראל. נשים אלו יצאו מעזה לישראל בטרם משבר הקורונה, לצורך ביקור קצר אצל קרוביהן, ומאז אינן יכולות לשוב לביתן שברצועה מפאת הסגר שהוטל עליה בשל החשש מהתפשטות המגפה. במסגרת הסגר נאסרה כניסת ישראלים לרצועת עזה, למעט במקרים חריגים ביותר. לפיכך, כפי ש
מסר הצבא למוקד בסוף חודש מרץ, הופסקה בחינתן של בקשות על פי
נוהל "משפחות חצויות", המאפשר קיום חיי משפחה לישראלים שנישאו לתושבי הרצועה ומיושם דרך שגרה מזה למעלה משני עשורים.
בעקבות ההחלטה הגורפת שלא להתיר עוד את הכניסה לרצועת עזה מכוח הנוהל, הנשים – חלקן עם ילדיהן הקטינים שהתלוו אליהן לביקור – נאלצות להמשיך ולשהות אצל קרוביהן, הרחק מבני זוגן וילדיהן, ועל אף שהן מקיימות מרכז חיים ברצועה. הפגיעה הנגרמת מכך להן ולמשפחותיהן היא קשה שבעתיים בעת זו, בה יש חשיבות יתרה לליכודו של התא המשפחתי – הן בשל אימת הקורונה, והן, להבדיל, בשל אירועי חודש הרמדאן החל עתה ועיד אל-פיטר המתקרב.
בהמשך, ביום 19.4.2020, הציעה המדינה מתווה לאישור בקשות של ישראלים לשוב לביתם שבעזה, במסגרת תגובתה ל
עתירה שהגיש ארגון גישה (בג"ץ 2442/20). המתווה, שעוגן ב
פסק הדין, מאפשר חזרה לרצועת עזה בתקופת החירום, בכפוף לחתימה על
הצהרה והתחייבות לשהות בבידוד בהתאם להוראות אם ישובו לישראל בתקופת הסגר.
חרף זאת, פניות ששלח המוקד החל מיום 22.4.2020 בבקשה להחיל את המתווה גם על נשים אלו ואחרות להן הוא מסייע, טרם נענו עניינית, על אף הזמן הממושך שחלף מאז הוגשו הבקשות לשוב לרצועה. בשל כך, ביום 5.5.2020 הגיש המוקד
עתירה דחופה לבג"ץ בדרישה להתיר את שובן של הנשים וילדיהן אל ביתם ויתר בני משפחתם שברצועת עזה.
