ביום 30.3.2020, בעיצומו של משבר הקורונה, כאשר העיקרון המנחה החל על כולם הוא שיש לעסוק רק בעניינים שאינם סובלים דיחוי,
מצא לנכון בג"ץ לפסוק בעתירת המוקד להגנת הפרט נגד צו להריסה עונשית של בית מגורים בכפר כובר. בבית התגורר צעיר הנאשם במעורבות בביצוע
הפיגוע מיום 23.8.2019 בו נהרגה רנה שנרב. שתיים מתוך שלוש קומות בבית יועדו להריסה – קומת המגורים בה מתגוררים הוריו של המפגע וקומת המרתף.
טענותיו העקרוניות של המוקד לגבי אי חוקיותה של מדיניות הריסת הבתים, בהיותה ענישה קולקטיבית של חפים מפשע, נדחו כעניין שבשגרה. בית המשפט אישר את הריסת הקומה בה גרים הורי המפגע, חרף העובדה שאין כל חשד כי ידעו או היו מעורבים במעשה בנם.
בכל הנוגע לקומת המרתף, המשמשת לאחסון חפצים שאינם בשימוש, קבע בית המשפט כי אין להורסה מטעמי מידתיות, שכן זיקת המגורים של המפגע לקומה זו הינה חלשה, וכן משום שמדובר ברכוש משותף שנמצא גם בבעלות דודתו של המפגע.
וכך הכשיר בית המשפט הותרה של אנשים ללא קורת גג – ופגיעה אפשרית בקומה הראשונה המיועדת למגוריה של הדודה – בעת בה על אנשים להישאר ספונים בבתיהם כדי להגן על בריאותם וחייהם.
המוקד חוזר על
קריאתו לצבא, שנשלחה לראשונה ביום 22.3.2020, כי יש להקפיא כל צעד של הריסה עונשית בנסיבות של מגפת הקורונה, שכן הפעלת אמצעי פסול זה עלולה להביא לסיכון חיים.
