המוקד להגנת הפרט - הצבא דוחה בקשות להיתרי חקלאות ב"מרחב התפר" בעילה חדשה ומרחיקת לכת לפיה אין תוקף למסמכי טאבו מטעם הרשות הפלסטינית; בעקבות עתירת המוקד, ניתן לחקלאי הפלסטיני המסורב אותו ההיתר שניתן לו 19 פעמים קודם לכן
חזרה לעמוד הקודם
13.06.2019

הצבא דוחה בקשות להיתרי חקלאות ב"מרחב התפר" בעילה חדשה ומרחיקת לכת לפיה אין תוקף למסמכי טאבו מטעם הרשות הפלסטינית; בעקבות עתירת המוקד, ניתן לחקלאי הפלסטיני המסורב אותו ההיתר שניתן לו 19 פעמים קודם לכן

זה למעלה מ-15 שנים שהצבא מנהיג, בתואנה ביטחונית, משטר היתרים דרקוני בשטחי הגדה המערבית אותם הוא מכנה "מרחב התפר". אלו הם השטחים הכלואים בין הקו הירוק וחומת ההפרדה, שנבנתה בחלקה בתחומי הגדה, בניגוד לדין הבינלאומי. כל פלסטיני המתגורר בשטחים אלה, או המעוניין להיכנס אליהם, נאלץ הצטייד מראש בהיתר לשם כך – זאת בניגוד לישראלים ותיירים שאינם נדרשים להיתר כלשהו. בקשות להיתרי כניסה ושהייה ב"מרחב התפר" מוגשות ומטופלות בכפוף לקובץ הוראות נפתלות, המכונה "קפ"ק מרחב התפר", המכתיב ערב רב של תנאים מחמירים, שכמעט ואין דבר בינם לבין "צרכי ביטחון". הניסיונות לקבל היתר או לחדשו כרוכים לא פעם בהתנהלות ממושכת, תובענית ומתישה מול הצבא המצריכה תעצומות נפש והשקעה, במקביל לסיוע אינטנסיבי מגורם מקצועי. לאחרונה אף הוחמרה מאוד מדיניותו של הצבא, והדבר מתבטא, בין היתר, בעלייה דרסטית במניעת גישה של חקלאים לאדמותיהם הלכודות ב"מרחב התפר". כל זאת בניגוד להתחייבות המדינה בפני בג"ץ להבטיח את גישתם של פלסטינים ובני משפחתם לאדמות חקלאיות שמעבר לחומת ההפרדה.

המוקד פועל זה שנים בשמם של פלסטינים, רובם חקלאים, שנתקלים בקשיים שונים ומשונים במהלך מאמציהם לקבלת היתר ל"מרחב התפר". מניסיונו הנרחב של המוקד, נראה כי הצבא אינו חדל במאמציו לפתח עילות חדשות למניעת גישה לקרקעות שב"מרחב התפר". לא רק שהוראות הקפ"ק מתעדכנות מעת לעת (ככלל לרעת הפונים), הכבדות גחמניות מצדו של הצבא צצות חדשות לבקרים. כך, בין היתר, בשנת 2017 הופיעה הכבדה חדשה בדמות הדרישה כי יורשי אדמות הרשומות בטאבו יעבירו על שמם את החלקה שירשו, אם ברצונם לקבל היתר חדש ל"מרחב התפר" לצורך עיבודה; בשנת 2018, התעצמה המגמה למנוע גישה לקרקע בעילה של "חלקה מזערית שאינה מצריכה עיבוד", גם כאשר החלקה גדולה בפועל פי כמה וכמה. לאחרונה צצה בכמה מקרים בטיפולו של המוקד להגנת הפרט עילת סירוב חדשה ומרחיקת לכת על פיה אין תוקף לנסחי הטאבו אותם מנפיקה הרשות הפלסטינית עבור אדמות בשטח C, ולצידה הדרישה שהפונים ייגשו למת"ק (מינהלת תיאום וקישור) הישראלי כדי לאמת מסמכים אלו.

באחד מאותם מקרים, המדובר בחקלאי פלסטיני בשנות השישים לחייו, המתפרנס מתנובת חלקותיו שב"מרחב התפר". במשך שנים רבות, קיבל האיש היתרי כניסה ל"מרחב התפר" ללא כל קושי ואולם מזה כתשעה חודשים שהצבא מסרב לתת לו היתר, בכל פעם בנימוק אחר (תופעה המאפיינת סירובים כאלו), לרבות בטענה שהאדמה אינה מצויה ב"מרחב התפר". לאחר שהתכתבות ממושכת עם הצבא לא נשאה פרי, ונוכח ההתנהלות השערורייתית, עתר המוקד ביום 20.12.2018 לבית המשפט המחוזי בשם האיש, בדרישה כי יונפק לו היתר לאלתר, ותופסק הפגיעה בזכויותיו לקניין ולחופש תנועה.

ואולם, בכתב התשובה לעתירה, שהוגש ביום 4.6.2019, טען הצבא כי "דין העתירה להימחק על הסף, מחמת אי מיצוי הליכים". הצבא נימק זאת, גבוהה גבוהה, בכך ש"העותר הגיש בקשות להיתר כניסה למרחב התפר ביחס לאדמות המצויות בשטחי C וצירף לבקשות אלו נסחי טאבו שהונפקו על ידי הרשות הפלסטינית. מאחר שלרשות אין סמכות לנהל מרשם מקרקעין בשטחי C, נסחי הטאבו שהנפיקה חסרי כל מעמד ונעדרים תוקף משפטי. בנסיבות העניין... העותר התבקש לנקוט בפרוצדורה שנועדה לאמת את נסחי הטאבו שצירף... [אך] טרם השלים את הליך האימות הנדרש לצורך בחינת בקשתו..." (הדגשה הוספה).

ואולם, כפי שציין המוקד בדיון שנערך בעתירה ביום 12.6.2019, אפילו על פי הקפ"ק עצמו, כל שנדרש הצבא לעשות הוא לוודא שאכן יש לאיש זיקה לאדמות אותן הוא מבקש לעבד וכי אין בעניינו מניעה ביטחונית. במהלך השנים, ניתנו לאיש 19 היתרים על בסיס מסמכים אלו, כשם שניתנים לאחרים שאדמתם לכודה ב"מרחב התפר". מדובר בהליך מינהלי של בדיקת זיקתו של האדם הספציפי לקרקע שלו, שבתוך ארצו שלו, קרקע שהגישה אליה מוגבלת על ידי הצבא מ"טעמי ביטחון" גרידא. במהלך תהליך הבדיקה, רשאי הצבא לאמת ו"לאשרר" מסמכים כראות עיניו, אך אין כל צידוק לדחות בקשה בעילה זו, וודאי שלא להוסיף משוכה ביורוקרטית נוספת בפני האדם המבוגר שחפץ לשוב ולטפח את חלקתו.

בסופו של הדיון, ובלחץ בית המשפט, הסכים הצבא לתת לעותר "לפנים משורת הדין" היתר למשך שנתיים, אך המשיך לעמוד על טענתו העקרונית השערורייתית לפיה ניתן למנוע מאדם גישה לאדמותיו בעילה שאין תוקף משפטי למסמכים שסיפק ממרשם הקרקעות שמנהלת הרשות הפלסטינית. נראה כי מדובר בבלון ניסוי נוסף שמפריח הצבא במטרה להתיש את בעלי האדמות ולהביאם לוותר על זכותם לעיבוד אדמתם, תוך שהוא מקפיד לשמור על מראית עין של מינהל תקין. ואולם, ברמה המהותית, עמדתו החדשה של הצבא עשויה להשליך על עצם בעלותם של הפלסטינים על אדמותיהם בשטח C, שהרי כל האדמות הפרטיות בשטחים מוסדרות, בפועל, באמצעות המרשם הפלסטיני.

כזכור, עת הכשיר בג"ץ את משטר ההיתרים, הוא הבהיר כי הכרעתו מושתתת "גם על הצהרות המדינה בדבר מהלכים שננקטים על-ידה כל העת, ואשר נועדו להביא... להקלת הנגישות למרחב התפר, תוך צמצום הפגיעה הנגרמת באורח חיי התושבים הפלסטינים" (הדגשה הוספה). מהצטברות המקרים שבטיפול המוקד עולה חשש כבד כי הצבא הופך את הצהרותיו בפני בג"ץ לאות מתה.