ביום 24.3.2019
עתר המוקד לבג"ץ בדרישה לאפשר מתן מעמד של תושב קבע בשטחים הכבושים לצעיר פלסטיני המוחזק בכלא ללא משפט כ"שוהה בלתי חוקי" זה למעלה משנתיים, מאז נעצר באקראי בגדה המערבית בפברואר 2017. כן דרש המוקד, כי העותר לא יגורש מהגדה או מישראל, בה הוא כלוא, לאף מדינה אחרת עד להכרעה בעניינו.
הצעיר נולד בברזיל בשנת 1994 לאב פלסטיני ולאם דרום אמריקאית. בשנת 1997, כשהיה כבן שלוש, עברה המשפחה להתגורר בגדה, אך תוך זמן קצר נטש האב את משפחתו מבלי שהסדיר את מעמדם של אשתו וילדיו. האם וילדיה, אשר נותרו ללא כל מעמד בשטחים, המשיכו להתגורר במחנה הפליטים ג'נין, תוך שהם נעזרים בקרוביו של האב, וללא קשר כלשהו עם בני משפחתה של האם שבחו"ל, אשר ניתקו עמה מגע בעקבות נישואיה. בשנת 2007, בהיותו כבן עשר, הגיש דודו של הצעיר מצד האב בקשה לאיחוד משפחות בשטחים עבורו ועבור אמו ואחיו – הליך המצריך את אישורה המקדים של ישראל. ואולם, משנת 2000 מקפיאה ישראל את הטיפול בעשרות אלפי הבקשות מסוג זה, וכך גוזרת על הצעיר ומשפחתו, כמו גם על רבים נוספים, להתגורר בביתם שבגדה המערבית ללא כל מעמד – כ"שוהים בלתי חוקיים" החשופים למעצר בכל עת, או מתוקף אשרות ביקור זמניות בלבד.
מאז שהועבר הצעיר למשמורת משרד הפנים, הוא נתון ללחצים כי יסכים לעזוב לברזיל, אך הוא עומד על התעקשותו כי הגדה המערבית היא ביתו היחיד וכי אין לו כל קשר לברזיל אותה עזב בהיותו פעוט. נציגי שגרירות ברזיל מצִדם מסרו למוקד, כי מעמדו של הצעיר בברזיל טרם הוכח וכי לא יפעלו בעניין בניגוד לרצונו.
בקשות המוקד לשחרר את הצעיר נדחות פעם אחר פעם על ידי "בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין", על אף שהפסיקה אינה מתירה החזקה ממושכת במסגרת זאת, ועל אף הנסיבות ההומניטריות.
בית הדין מנמק את אי שחרורו של הצעיר בהסתמך על סעיף
בחוק הכניסה לישראל, המתיר המשך כליאה של "שוהה בלתי חוקי" בישראל אם "יש בשיחרורו כדי לסכן את ביטחון המדינה". בהחילו את חוק הכניסה לישראל על הכלוא, מאמץ בית הדין את הלהטוט המשפטי הפסול של משרד הפנים, לפיו הוא שוהה בישראל שלא כחוק מאז נחת בנתב"ג בהיותו בן שלוש – תוך התעלמות מהעובדה שהילד השתקע עם משפחתו בגדה מיד עם הגיעו! זאת ועוד. במקרה זה, הנימוק השגור בדבר סיכון ביטחוני (עלום) למדינה אינו ממין העניין ואף פסול מעיקרו שכן לא מדובר בפלסטיני שמוחזק בכלא כנאשם או אפילו כעציר מינהלי, אלא במי שמוחזק כ"שוהה בלתי חוקי", ועוד כזה אשר אין לו מעמד בביתו רק בשל מדיניותה של ישראל בשטחים. כך, נותר הצעיר במשמורת משרד הפנים ללא כל אופק שחרור ובחוסר ודאות גמור ומתמשך באשר לגורלו. יצוין, כי אמו ואחיו אינם יכולים לבקרו, שכן הם מחוסרי מעמד ולפיכך אינם יכולים לקבל
היתרי כניסה לישראל לצורך ביקור כלוא.
נראה כי גם הצבא מצִדו עושה כל שביכולתו להביא לגירוש של הצעיר לברזיל. ביום 31.10.2018, בהמשך לפניית המוקד בעניין הבקשה לאיחוד משפחות שהוגשה שנים קודם לכן, ועל אף מדיניות ההקפאה,
ענה הצבא באופן חריג והודיע כי הבקשה מסורבת, וזאת בשל "סכנה ממשית לביטחון האיזור [היינו, השטחים]", בשל מידע ביטחוני שלילי עלום "נכון לתקופה שלפני כליאתו". זוהי ההחלטה היחידה שהתקבלה מהצבא זה שנים בתיקי המוקד שעניינם הסדרת מעמד בשטחים, ומשכך נראה כי מדובר בהחלטה צינית שכל תכליתה לקדם את גירושו של הצעיר.
בעתירתו דרש המוקד, כי תבוטל ההחלטה לסרב לבקשה להעניק לצעיר מעמד בשטחים מתוקף הליך לאיחוד משפחות, וכן דרש כי תבוטל מדיניות ההקפאה עצמה. עתירה זו נוספת ל
סדרת עתירות בעניין שהגיש לאחרונה המוקד, אך היא היחידה מביניהן שלא עוסקת במעמדו של בן הזוג הזר אלא במעמדו של ילד של תושב השטחים הכבושים. חריגותה משקפת את הנסיבות ההומניטריות הייחודיות של מקרה זה (לרבות העובדה שכילד היה מקבל מעמד ללא כל קושי לו היה אביו מגיש עבורו בזמנו בקשה במסגרת הליך לרישום ילדים), ואת המלכוד הבירוקרטי שיצרה ישראל עבור רבים מתושבי השטחים המעוניינים לחיות כאחד האדם ולממש את זכותם לחיי משפחה.
ביום 26.3.2019 הוציא בג"ץ צו ארעי האוסר על גירוש הצעיר "משטחי איו"ש עד למתן החלטה אחרת...". בינתיים, עד שתתקבל החלטת בית המשפט בעניינו, מבלה הצעיר את החודש ה-25 שלו בכלא מבלי שהואשם בפשע כלשהו, תוך שהוא מנותק ממשפחתו ומחייו.
