בשנת 2003 שב תושב ירושלים המזרחית לעירו עם אשתו ושלושת ילדיהם שהיו בני פחות מ-14 – כולם ילידי ירדן ולהם אזרחות ירדנית. בפועל, מרכז חייה של המשפחה היה בירושלים גם בשלוש וחצי השנים שקדמו לכך, עת עברו מירדן להתגורר בסמוך לעיר, באל-עיזרייה, בגדה המערבית. באותן שנים למדו הילדים בירושלים, ובה בילו בתום הלימודים ובסופי השבוע, אצל קרוביהם הירושלמים. אולם, בשל מגוריהם הזמניים מחוץ לירושלים, הגדיר משרד הפנים את ילדי המשפחה כתושבי השטחים הכבושים ובכך החיל עליהם את חוק האזרחות והכניסה לישראל – חוק האוסר, בעילה ביטחונית ובאופן גורף, על מתן מעמד בישראל לתושבי השטחים, לרבות ילדים שמעמדם לא הוסדר טרם הגיעם לגיל 14. שלושת הילדים קיבלו לפיכך ממשרד הפנים אשרת תייר מסוג ב/1 המאפשרת להם לגור כדין בעיר מולדתו של אביהם, אך אינה מקנה להם מעמד או זכויות סוציאליות (בדומה להיתר שהייה צבאי, הניתן לילדים עליהם חל החוק והרשומים במרשם האוכלוסין הפלסטיני). כך דן אותם משרד הפנים להמשיך בחייהם כמו היו זרים בביתם, לחיות לעד ללא מעמד או זכויות וללא מוצא נראה לעין.
בשנת 2013, הגיש המוקד להגנת הפרט
בקשה לוועדה ההומניטארית הפועלת מתוקף חוק האזרחות והכניסה לישראל, לתת לשלושת הילדים, שבגרו בינתיים, מעמד ארעי בישראל, אשר יקנה להם זכויות סוציאליות. הבקשה סורבה – על אף טענותיו של המוקד כי אין מדובר בתושבי השטחים כלל ועיקר וכי משרד הפנים גוזר עליהם לחיות בביתם לנצח כ"עובדים זרים". במסגרת עתירה לבג"ץ שהגיש המוקד נגד הסירוב,
המליצו השופטים כי העותרים יגישו בקשה חדשה לוועדה ההומניטארית.
בקשה זו נדחתה גם היא, וכך נדחו גם ערר שהוגש למשרד הפנים וערר שהוגש לבית הדין לעררים.
ביום 28.9.2016 הגיש המוקד
ערעור מינהלי לבית המשפט המחוזי בירושלים, נגד פסק הדין של בית הדין לעררים. המוקד טען, כי בית הדין לעררים לא התייחס כלל לשאלת סמכותו של שר הפנים להאריך את תוקפה של אשרה מסוג ב/1 מעבר ל-27 חודשים, כקבוע בחוק. המוקד טען, כי אין בסמכות השר לתת אשרה מסוג זה לתקופה כה ארוכה, וכי אשרה זו כלל אינה מופיעה בחוק כפתרון למי שמוגדר "תושב שטחים". לפיכך דרש המוקד, כי נוכח נסיבות המקרה החריגות, ייתן שר הפנים לצעירים אלו מעמד של ממש בישראל. בעקבות הערות בית המשפט,
הוסכם כי העניין יובא לדיון בפני הוועדה ההומניטארית פעם נוספת בתחילת שנת 2018.
בין לבין, נישאו שניים מהאחים לתושבי קבע בעיר. במחצית השנייה של 2018, משמלאו לבת שנישאה 25 שנים, החל המוקד לפעול לכך שיינתן לה מעמד במסגרת הליך לאיחוד משפחות עם בעלה, כנדרש – הליך בו ניתן לפתוח עבור נשים המוגדרות כתושבות שטחים רק אם כבר מלאו להן 25 שנים. במקביל, המשיך המוקד לפעול באפיק הוועדה ההומניטארית עבור שני אחיה. והנה, פעם נוספת, ביום 20.1.2019, נתקבלה
הודעה מהוועדה ההומניטארית, לפיה סורבו הבקשות עבור שלושת האחים. בהודעה נמסר כי אין בתיאור "זיקתם הגדולה של המבקשים לישראל" כדי "להוות טעם הומניטרי מיוחד" למתן מעמד ארעי. "באין שינוי עובדתי ממשי במצבם... סבור שר הפנים כי די בהותרת רישיון הישיבה מסוג ב/1... על מנת להיטיב עמם".
משכך, לאחר הסירוב השלישי שקיבלו האחים מהוועדה ההומניטארית, הגיש המוקד ביום 24.3.2019
עתירה לבית המשפט המחוזי בדרישה כי יורה למשרד הפנים לרשום את השלושה במעמד ארעי מסוג א/5, או למצער לשוב ולדון בבקשה – הפעם תוך התייחסות של ממש לטענות המבקשים. המוקד טען, כי הותרתם של העותרים במעמד של תיירים שנים כה רבות מהווה פגיעה קשה בזכותם לחיי משפחה וגורמת לקושי נפשי כבד. האשרה בה מחזיקים העותרים, כתב המוקד "אינה מקנה זכויות סוציאליות ואינה מקנה כל אופק להשתקעות בישראל. כל כולה זועקת זמניות ואי שייכות... נקבע בחוק, כי אין להתיר ישיבתו של אדם במדינה לאורך זמן ללא זכויות. שהרי משלב מסוים, מדובר בהשתקעות אשר צריכה להשתקף במעמד. והדברים נכונים שבעתיים שעה שמדובר בילדים של תושב קבע החיים בישראל שנים כה רבות לאחר שהגיעו אליה כקטינים מתחת לגיל 14... שמאז ועד עצם היום הזה חיים בירושלים ומקיימים בה מרכז חיים מלא...".
המוקד טען בעתירתו, כי גם אם בעבר היתה לצעירים זיקה נמוכה ביותר לגדה המערבית, כיום, בחלוף שנים של מגורים בירושלים המזרחית, אין להם כל זיקה שכזו. המוקד הדגיש, כי מדובר בילדיו של תושב קבע מירושלים המזרחית, אשר אוכלוסייתה הוכרה לאחרונה כ
אוכלוסייה ילידית הנטועה זה דורות במקום. המוקד הזכיר, כי מדובר במבקשים המתגוררים שנים רבות בירושלים ומקבלים אשרות מדי שנה ללא כל בעיה. המוקד הבהיר, כי השלושה מצויים במצב אנושי בלתי נתפס, לפיו הם מוגדרים כתושבי השטחים – בהם אין להם כל מעמד – ולפיכך מתויגים לנצח כאיום ביטחוני, על אף שעברם ללא רבב. עוד הזכיר המוקד את ביקורתם של שופטי בג"ץ על
תפקודה של הוועדה ההומניטארית, וקריאתם לוועדה להרחיב את שיקול דעתה וללכת לקראת מי שאין בעניינו כל בעיה ביטחונית. המוקד גרס, כי הרציונל שעמד בבסיס
החלטת שר הפנים לשדרג את מעמדם של תושבי השטחים השוהים בישראל שנים רבות – לפיו חלוף הזמן מהווה שיקול הומניטארי בפני עצמו – תקף גם במקרה זה.
דיון בעתירה נקבע ליום 3.11.2019.
