בהחלטה תקדימית: בית הדין לעררים קיבל את בקשת המוקד להשית הוצאות על משרד הפנים בגין ביזוי פסק דין

בחקיקה המסדירה את פעילותו של בית הדין לעררים (שנוסד בשנת 2014 במטרה להעביר ביקורת שיפוטית על החלטות של רשות האוכלוסין וההגירה של משרד הפנים), אין אפשרות להגיש בקשות לפי פקודת ביזיון בית משפט, הקיימת בערכאות שיפוטיות אחרות ומאפשרת לזוכים בהליכים מול המדינה לכפות עליה קיום פסק דין. על אף שאפשרות זו לא מופיעה בחקיקה, משרד המשפטים הודיע זה מכבר כי לבית הדין מסורה הסמכות לדון בבקשות מעין אלה.

ביום 19.3.2018 קיבל בית הדין לעררים ערר שהגיש המוקד להגנת הפרט, כנגד החלטת משרד הפנים לדחות על הסף בקשה למתן מעמד בישראל לארבעה ילדים, חסרי מעמד בעולם. אבי הילדים, תושב ירושלים המזרחית, נפטר, ואמם הינה תושבת הגדה המערבית. אף כי הילדים נולדו בירושלים, הם מעולם לא נרשמו בשום מקום. בפסק דינו, קבע בית הדין סד זמנים מוגדר לטיפול בבקשה לרישום הילדים, במסגרתו היה על משרד הפנים לזמן את אמם לראיון בתוך 30 יום, וכן לשאת בהוצאות משפט בסך ₪4,000. 

ביום 29.5.2018, בחלוף חודשיים וחצי ממתן פסק הדין ומשלא בוצעה אף אחת מההוראות המופיעות בו, פנה המוקד לבית הדין בבקשה כי יורה למשרד הפנים לחדול מהפרתו הבוטה של פסק הדין, וישית עליו הוצאות נוספות.

ואכן, ביום 30.5.2018, הורה בית הדין למשרד הפנים להגיש תגובה לבקשת המוקד בתוך שבוע ימים, ולפרט מדוע לא בוצע פסק הדין. משרד הפנים מצִדו המשיך לגרור רגליו. רק ביום 17.7.2018 – באיחור של שלושה חודשים ביחס לסד הזמנים הקבוע בפסק הדין – קיבלה אֵם הילדים סוף סוף זימון לראיון בלשכת משרד הפנים, לצורך המשך טיפול בבקשתה להסדרת מעמד ילדיה. באותו היום, הגיש משרד הפנים תגובה לבית הדין, בה טען כי "בשל חילופי כוח אדם של הגורם המטפל בתיק... נוצרה תקלה בהעברת הטיפול לגורם מקצועי חלופי אחר".

למחרת תשובת משרד הפנים, ביום 18.7.2018, החליט בית הדין כי "נוכח מחדלו של המשיב ביישום פסק הדין שניתן בערר זה, יישא בהוצאות העוררים בסך ₪3,000", נוסף על ההוצאות שכבר הושתו עליו בפסק הדין המקורי. ככל הידוע, זו הפעם הראשונה בה משית בית הדין הוצאות על המדינה מתוקף סמכותו לדון בבקשות המוגשות לו בגין ביזוי פסקי דינו.