ביום 7.3.2018 התקבל בכנסת
תיקון לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (סעיף 11א), המעניק לשר הפנים סמכות לשלול את מעמד הקבע של פלסטינים תושבי ירושלים המזרחית – ואף להביא לגירושם מעיר הולדתם – בנימוק של הפרת אמונים למדינת ישראל. החוק גובש בעקבות פסק הדין
בבג"ץ 7803/06, שקבע אמנם כי ההחלטה לשלול בנימוק זה את מעמדם של תושבי ירושלים המכהנים בפרלמנט הפלסטיני מחוסרת סמכות, אך בד בבד אִפשר למדינה לפעול להכשרת העניין בחקיקה מתאימה.
בהמשך לתיקון החוק,
הודיע שר הפנים ביום 18.3.2018 על כוונתו לשלול בגין הפרת אמונים את מעמדם של
ארבעה תושבי ירושלים המזרחית, על רקע מעורבותם בפיגועים בשלהי שנת 2015. המוקד הגיש
טיעונים בכתב כנגד כוונה זו, אך ביום 29.4.2018
החליט השר על שלילת מעמדם של שניים מהם. האחד, הינו צעיר תושב צור באהר, שהיה מעורב בפיגוע יידוי אבנים בירושלים, בו נהרג אזרח ישראלי. האחר, צעיר תושב ג'בל מוכבר, ביצע פיגוע באוטובוס בשכונת ארמון הנציב בעיר, בו נהרגו שלושה אזרחים ישראלים ונפצעו נוספים.
ביום 28.5.2018 עתר המוקד לבית המשפט המחוזי בירושלים כנגד התיקון לחוק הכניסה לישראל, וכן כנגד ההחלטה לשלול את מעמדם של השניים. בעתירה נטען, כי החוק הינו בלתי חוקתי משום שאינו עומד בפסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עוד נטען, כי החוק מאפשר פגיעה בלתי מידתית, אנושה ומובהקת בזכויות יסוד רבות, מבלי שהוכח כי ביטול מעמד מסייע במניעת עבירות עתידיות. בנוסף הדגיש המוקד, כי החוק מנוגד למשפט ההומניטרי הבינלאומי, היות שהוא מאפשר שלילת מעמד מ
תושביה הילידים של ירושלים המזרחית – תושבים מוגנים המתגוררים בשטח כבוש, עליהם נכפה מעמד של תושבוּת קבע בישראל עם סיפוח ירושלים המזרחית למדינה. על פי הדין ההומניטרי, לא ניתן לכפות על תושבים מוגנים להצהיר אמונים למעצמה הכובשת. לבסוף ציין המוקד, כי בחוק לא נקבעו קריטריונים וגבולות ברורים להפעלת סמכות השלילה מטעמים של הפרת אמונים, ובכך מתאפשרת הפעלת הסמכות באופן שרירותי, במצבים רבים וממניעים שונים.
באופן פרטני, נטען בעתירה כי במקרה דנן, מדובר בהחלטה פסולה המחילה על העותרים דבר חקיקה למפרע, בניגוד מוחלט לחובת ההגינות השלטונית ולפסיקה הקיימת בעניין. החוק נחקק כשנתיים וחצי לאחר האירועים שבגינם החליט שר הפנים לשלול את מעמדם של העותרים, והחלתו באופן רטרואקטיבי הינה בלתי חוקית.
