במהלך שנת 2014
הגיש המוקד להגנת הפרט סדרת עתירות לבג"ץ בעניינם של פלסטינים, בני זוגם וילדיהם של תושבים ישראלים, החיים בישראל כדין במשך שנים רבות במסגרת הליך לאיחוד משפחות, ללא מעמד, ללא זכויות סוציאליות וללא מושג מה יביא המחר. המוקד הדגיש, כי
חוק האזרחות והכניסה לישראל, שנחקק בשנת 2003 כחוק זמני ("הוראת שעה"), מוארך מזה שנים, מבלי שהמדינה תידרש להשלכותיו הרות הגורל על אוכלוסייה הולכת וגדלה של אלפי פלסטינים ומשפחותיהם בישראל.
נוכח
החלטתו של שר הפנים לתת מעמד ליותר מ-2,000 פלסטינים, החיים בישראל שנים מכוח הליך לאיחוד משפחות, המליצה נשיאת בית המשפט העליון למוקד להימנע מדיון בהיבט החוקתי ולמחוק את העתירות, תוך שמירת הטענות. אולם, לאור השלכות הרוחב הקשות של החוק, המונע איחוד משפחות מפלסטינים,
עמד המוקד על העתירות והדגיש כי הגיעה העת, שבית המשפט יאמר את דברו ויפסוק בסוגייה.
ביום 29.5.2017
המליצה הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת להאריך את תוקף החוק פעם נוספת. לאור זאת שיגר המוקד
מכתב ליועץ המשפטי לכנסת, בו הדגיש כי אין להעביר את החוק במתכונתו הנוכחית, לאור פגיעה בלתי מידתית ושלא לצורך באנשים כה רבים. המוקד טען, כי במתכונתו הנוכחית, מותיר החוק קטינים פלסטינים בגילאים 18-14, שאחד מהוריהם תושב ישראל והאחר תושב השטחים, ללא מעמד וללא זכויות סוציאליות בישראל, למרות שנתוני מערכת הביטחון כלל אינם מצביעים על "סיכון ביטחוני" מוגבר הנובע מאוכלוסייה זו. כך גם באשר לאוכלוסיית המבוגרים הפלסטינים – נשים מעל גיל 50 וגברים מעל גיל 55 – הנמצאים בהליכים לאיחוד משפחות או לבקשת מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים. המדינה מסרבת לתת להם מעמד וזכויות בישראל, באמתלה ביטחונית, גם אם הם חיים כאן שנים ארוכות כדין, בעוד היא מתירה את כניסתם לישראל של תושבי השטחים הכבושים, באותם גילאים ממש, באופן יומיומי וללא הגבלה.
ביום 12.6.2017
האריכה הכנסת את תוקף החוק עד ליום 30.6.2018, ברוב של 57 חברי כנסת מול 16 מתנגדים.
בעקבות זאת הגיש המוקד
הודעה מעדכנת לבג"ץ, על כך שהחוק הוארך שוב באותה מתכונת פוגענית, וזאת בניגוד להערות בית המשפט בעבר, כי בחלוף הזמן יש לבחון שינוי יסודי בחוק וצמצום הפגיעה הנובעת ממנו, בעיקר במקומות בהם אין לכך הצדקה ביטחונית ממשית. עוד הזכיר המוקד, כי
בית המשפט העיר זה מכבר, כי לעתים חלוף הזמן מחייב הפעלת ביקורת שיפוטית בשאלת חוקתיותו של חוק, בכל הנוגע לפלח אוכלוסייה מסוים; במקרה זה – אותם אנשים שנותרו, כתוצאה מחוק האזרחות והכניסה לישראל, ללא מעמד אזרחי, על אף שהוכח שנה אחר שנה כי אין בהימצאם בישראל כל סיכון.
