אנשי עזה, הנשואים לנשים שהן תושבות או אזרחיות ישראל, אינם רשאים לגור בישראל עם בנות זוגם, בשל המגבלות שמטיל
חוק האזרחות והכניסה לישראל. בנות הזוג הישראליות נאלצות לפיכך לחלק את חייהן בין ישראל לעזה. בשל כך הן תלויות באישור הצבא לשהות או לבקר בביתן שברצועת עזה.
כאילו לא די בכך שמשפחות נאלצות להתפצל, שכן ישראל אינה מתירה כניסתם של תושבי עזה, החליט הצבא ביולי 2015 על
מדיניות צמצום של כניסת ישראלים לרצועת עזה. הפגיעה בזכותם הבסיסית של כל איש ואישה לחיי משפחה, התרחבה עוד.
כך עולה, למשל, מהמקרה של אזרחית ישראלית הנשואה לתושב עזה; משך שנים נכנסו האישה והילדים לעזה לביקור האב כל אימת שהצבא איפשר זאת. אך בדצמבר 2015
סירב הצבא לבקשה שהגישה האישה, בקשה זהה בתכלית לאלו שקדמו לה, בשל "המצב הביטחוני ברצועת עזה".
ביום 19.1.2016
עתר המוקד לבג"ץ, לאפשר לאישה ולילדיה – בהם תינוקת בת חמישה חודשים שטרם פגשה את אביה – לבקר את אבי המשפחה בעזה. בעקבות העתירה, הודיע הצבא ביום 14.2.2016 כי "בעקבות בחינת המידע בעניינם של העותרים כפי שנמסר בעתירה, החליטו הגורמים המוסמכים
לאשר את הבקשה". העתירה נמחקה בהסכמת הצדדים.
אין מדובר במקרה בודד. במחצית הראשונה של שנת 2016 לבדה טיפל המוקד במקרים דומים נוספים.
