ביום 3.8.2016
ניתן פסק דין בבג"ץ, ב
עתירה שהגיש המוקד להגנת הפרט כנגד צו הריסה עונשית, שהוּצא לבית בבַני נעים שבנפת חברון, בו התגורר קטין שביצע פיגוע ביום 30.6.2016 בהתנחלות קרית ארבע. השופטים צמצמו את היקף צו ההריסה – שהתייחס במקור לכלל המבנה על שלוש קומותיו – לקומה האמצעית בלבד, בה התגורר הקטין עם הוריו ואחיו. בקומה התחתונה מצויים מחסנים והקומה העליונה נמצאת בבנייה ומיועדת לשימושם העתידי של ילדי המשפחה הרווקים, שגילם נע בין ארבע ל-23 שנים.
השופט דנציגר מצא את החלטת המדינה להרוס את הבית כולו בלתי מידתית, הן בשל היעדר זיקת מגורים של המפגע לשתיים מתוך שלוש קומות המבנה, והן בשל ההשלכות הקשות של הריסה מלאה על חייהם של אחיו, להם לא היה כל קשר לפיגוע. בדבריו, התייחס השופט דנציגר ל
פסק דין אחר שניתן לאחרונה, בו צמצם בג"ץ היקף צו הריסה ואישר את הריסתה של הקומה בה התגורר המפגע, אך לא את הריסת הקומה בה התגוררו הוריו ואחיו. בעמדתו הדגיש השופט את מחויבותה של המדינה לעיקרון המידתיות בקבלת החלטה להוציא צווי הריסה.
השופט סולברג הצטרף לדעת השופט דנציגר, אך בד בבד הדגיש, כי הוא חולק על קביעתו שלא קיימת זיקת מגורים של המפגע לקומות האחרות וכי הוא מקבל את גישתו העקרונית של המפקד הצבאי, לפיה "ניתן לראות מבנה מגורים כזה, כמכלול, כיחידת מגורים אחת". במקרה דנן, מצא השופט סולברג כי אין זה צעד מידתי להרוס את המבנה כולו, לאור העובדה שהקומה העליונה בלתי מיושבת ומיועדת למגורי ילדי המשפחה בעתיד.
בית המשפט קבע, כי הצו הארעי שניתן בעתירה יפקע בתוך עשרה ימים ממועד פסק הדין.
