ביום 31.12.2014
דחה בג"ץ את העתירה העקרונית שהגיש המוקד להגנת הפרט, בראש שורה של ארגוני זכויות אדם, כנגד המדיניות הישראלית של הריסות בתים עונשיות. באותו יום
דחה בג"ץ גם את העתירות שהגיש המוקד כנגד הריסת בתיהם של שלושה מפגעים, תושבי ירושלים המזרחית. בעתירה נוספת כנגד הריסה עונשית בירושלים המזרחית, שהגיש המוקד בשם משפחתו של היורה בפעיל הימין הקיצוני יהודה גליק, הוציא בית המשפט
צו על תנאי, שהורה למדינה לנמק מדוע לא תימנע מהריסת הבית. בית המשפט הסביר, כי מאחר שמדובר במקרה חמור פחות, בו לא נהרג אדם, יש לשקול פעולה מידתית יותר מאשר הריסת הבית.
ביום 2.3.2015, ב
תצהיר תשובה לבית המשפט, הודיעה המדינה כי הוחלט לאטום רק את חדרו של היורה בגליק ולא להרוס או לאטום את שאר חלקי הבית. עם זאת, חזרה המדינה על עמדתה, לפיה אין לייחס משקל מכריע לתוצאת המעשה שבגינו הוחלט על הריסת הבית, שכן לשיטתה, הריסת בתים מכוח תקנה 119 לתקנות ההגנה לשעת חירום נועדה להרתעה.
ביום 15.6.2015
אישר בית המשפט את אטימת החדר, בקובעו כי בהחלטה החדשה יש "משום ביטוי למידתיות, שהיא רלבנטית גם כשעסקינן בהרתעה". לאור זאת, התבטל הצו על תנאי ונמחקה העתירה.
