ביום 15.1.2015 הגיש המוקד להגנת הפרט, יחד עם שורה של ארגוני זכויות אדם,
בקשה לדיון נוסף, בהרכב שופטים מורחב, ב
עתירה העקרונית כנגד מדיניות הריסת הבתים העונשית, עתירה אותה דחה בית המשפט. המוקד הדגיש, כי הטענות המרכזיות בעתירה – העובדה כי מדובר בענישה קולקטיבית ובפגיעה ברכוש של אזרחים מוגנים, האסורות על פי המשפט הבינלאומי – לא נדונו מעולם באופן ממצה, גם לא בפסק הדין. המוקד טען, כי הסוגיה והשלכותיה הן חשובות וקשות מאין כמותן. בין היתר, הזכיר המוקד, כי ממש באותו יום בו נדחתה העתירה העקרונית, הצטרפו הפלסטינים לאמנת רומא, ובכך העניקו לבית המשפט הפלילי הבינלאומי סמכות לחקור ולשפוט הפרות של דיני הלחימה המתבצעות בגדה המערבית. המוקד הזהיר, בהסתמך על
חוות דעת של מומחים למשפט בינלאומי, שצורפה לעתירה, כי ההריסות העונשיות מכח תקנה 119 עלולות להיחשב כפשע מלחמה וכי שינוי זה, יחד עם מורכבותה וחשיבותה של הסוגייה, מחייבים דיון נוסף בעתירה, בפני הרכב שופטים מורחב.
ב
תגובתה מיום 12.2.2015 הציגה המדינה את עמדתה, לפיה אין לאפשר דיון נוסף בעתירה. בין היתר, טענה המדינה, כי בית המשפט הכיר בכך שהטענות המרכזיות בעתירה כבר נדונו בבית המשפט פעמים רבות בתקופה האחרונה. בנוסף, טענה המדינה, כי בהחלטת בג"ץ לדחות את העתירה העקרונית לא נפסקה הלכה חדשה – תנאי הכרחי, לשיטת המדינה, לעריכת דיון נוסף – וכן שאין סיכוי ממשי לשינוי הפסיקה הנוגעת לשימוש בתקנה 119 כבסיס חוקי להריסות בתים.
המוקד מקווה כי תינתן הזדמנות, בדיון נוסף בפני הרכב שופטים מורחב, לעמוד על אי-חוקיותה של מדיניות הריסת הבתים העונשית בה נוקטת ישראל ועל חוסר הדיוק שבטענות המדינה.
