בסוף 2010 עתר אסיר לבית המשפט המחוזי כנגד התעריפים שגובה שירות בתי הסוהר (שב"ס) עבור צילום מסמכים במכונות הצילום העומדות לרשות האסירים, הלוא הן מכונות הצילום של השב"ס. האסיר טען כי מחיר הצילומים – שעמד על 1.25 ש"ח לדף – מופקע ביחס למחירים הרווחים מחוץ לכותלי הכלא, הנעים, לפי סקר שערך, בין 16 ל-50 אגורות לדף. בעקבות העתירה, הפחית השב"ס את מחיר הצילומים, ובית המשפט המחוזי דחה את העתירה בקובעו כי המחיר המעודכן שהציג השב"ס – 80 אגורות לדף – הינו סביר. עוד קבע השופט, כי הסקר שהציג האסיר בעתירתו איננו משקף נאמנה את מחירי צילום המסמכים בכל הארץ.
האסיר לא ויתר, וערער על ההחלטה לבית המשפט העליון. בערעור טען האסיר, כי על השב"ס להוזיל עוד יותר את המחיר, וכי אין מקום שהסכום שגובה השב"ס עבור צילום יעלה על הסכום המקסימלי הנגבה בבתי עסק מחוץ לכלא.
בעקבות הערעור הוזיל השב"ס את מחיר הצילומים פעם נוספת, ל-35 אגורות לדף – הוזלה של כ-70% לעומת המחיר המקורי. בעקבות התעריף החדש דחה בית המשפט את בקשת הערעור. ב
פסק הדין ציין השופט את העותר לשבח וקבע כי באמצעות הורדת מחיר הצילומים הקל האסיר על אוכלוסיית האסירים ותרם ליכולתם לממש את זכותם לפנות לערכאות משפטיות. כמו כן ביקר השופט את שירות בתי הסוהר, וציין כי הצורך בהגשת העתירה על מנת להביא להוזלה המשמעותית במחירי הצילום מעלה סימני שאלה.
