במהלך המלחמה המכונה "מבצע צוק איתן", עצרה ישראל
פלסטינים רבים תושבי רצועת עזה. בשל השינוי במעמד הרצועה מאז ההתנתקות, סירבה ישראל למסור פרטים באשר לזהות העצורים, למתקני המעצר בהם הם מוחזקים ולבסיס המשפטי למעצרם.
עוד ביום 29.7.2014
עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ, בדרישה להורות למדינה למסור מידע על עצורים תושבי רצועת עזה המוחזקים במתקנים צבאיים בתחומי מדינת ישראל, ולקיים את חובתה לרשמם כדין. ואולם, בדיון בעתירה
קיבל בית המשפט את טענות המדינה והמליץ למוקד למחוק את העתירה.
ביום 14.8.2014
פנה המוקד לדובר צה"ל בבקשה לפי חוק חופש המידע, לקבל לידיו מידע הנוגע לעצורים מעזה. בין היתר ביקש המוקד לדעת מה היה הבסיס המשפטי למעצר, היכן נכלאו העצורים, האם הועברו למתקני כליאה נוספים, כמה זמן שהו עצורים מעזה בתחומי ישראל וכן מה היה מעמדם של מתקני המעצר הזמניים שהקימה ישראל לפי פרסומים בתקשורת.
ביום 23.12.2014
השיב דובר הצבא באופן חלקי לפניית המוקד. לפי נתוני הצבא, במהלך הלחימה בעזה עצר הצבא 159 פלסטינים בתחומי רצועת עזה והעבירם לישראל. עצורים שלא הוחזרו לעזה תוך זמן קצר, הוחזקו בישראל מכוח
חוק כליאתם של "לוחמים בלתי חוקיים". הצבא מסר, כי שלושת מתקני הכליאה הזמניים שהוקמו בזמן הלחימה נמצאו בתחומי ישראל, שהו בהם פחות עצורים ממה שמאפשר התקן והם פורקו עם סיום המבצע. הצבא הוסיף, כי במהלך הלחימה הוחזקו 3 עצורים בבתי חולים בישראל. עוד הודיע הצבא כי אינו מחזיק עוד בפלסטינים מעזה שנעצרו בזמן הלחימה וכי מידע נוסף בנוגע לעצורים יש להפנות אל שירות בתי הסוהר.
לצערנו, לא כל השאלות שהמוקד הפנה לצבא זכו למענה. בין היתר, לא מסר הצבא מידע על מספר העצורים הכללי, הכולל את מי שהוחזק בתחומי רצועת עזה, וכן סירב להשיב על שאלות הנוגעות לחקירת העצורים "מחשש לפגיעה בביטחון המדינה".
