הזכות שלא להיות נתון לעינויים היא זכות מוחלטת, התקפה בכל מצב ובכל הנסיבות. ב
פסיקה משנת 1999 קבע בג"ץ, כי כמה משיטות החקירה האופייניות של השב"כ הן בגדר עינויים והביא לצמצום משמעותי של השימוש בהן. עם זאת, סייג בית המשפט את קביעתו ב"הגנת הצורך", הפוטרת במקרים מסוימים חוקרים, שהשתמשו בשיטות אסורות, מאחריות פלילית למעשיהם. בחירתו של בג"ץ שלא לאסור על עינויים באופן מוחלט וגורף הביאה, בין היתר, להיווצרותו של תחום אפור, שבו פועלים חוקרי השב"כ, הכולל שימוש באמצעי חקירה פסולים, העולים כדי עינויים של ממש, גם אם לא הוגדרו ככאלה על ידי בית המשפט.
המוקד להגנת הפרט, המטפל לאורך שנים רבות בתלונות של עצורים פלסטינים על עינויים,
פנה ביום 11.9.2014 אל המשנה לפרקליט המדינה, והביע את החשש שתלונות רבות שהצטברו לאחרונה על שימוש באמצעים פסולים בחקירות, מלמדות על תופעה רחבה בחקירות שב"כ.
המוקד פירט כמה משיטות החקירה שלגביהן התקבלו תלונות. בין היתר ציין המוקד בפנייתו עריכת חקירות ממושכות, תוך הושבתם של העצורים על כיסאות מעוותים; איזוק מכאיב וממושך, לרבות איזוק למיטה בתא בו מוחזקים העצירים, שימוש באיומים וכן השמעת צעקות, איומים וקללות במהלך החקירה.
המוקד הבהיר כי מעבר לתלונות הפרטניות שהגיש בשם המתלוננים ואלה שעוד תוגשנה בעתיד, על הפרקליטות לבדוק האם אכן מדובר בתופעה רחבת היקף, ואם יתגלה שאכן כך הדבר – יש לפעול באופן מיידי להפסקתה.
