בדיון בבג"ץ היום, 7.8.2014, ב
עתירות כנגד הכוונה להרוס בהריסה עונשית שני בתים בחברון – הדירה בה התגוררה משפחתו של מבוקש הנעדר מאז חטיפתם ורציחתם של שלושת הישראלים וביתו של חשוד בסיוע למעשה – ולאטום את השלישי – הדירה בה מתגוררת משפחתו של מבוקש נוסף, טען הצבא, כי לנוכח ההתדרדרות במצב הביטחוני, ההריסה חיונית לצורך הרתעה.
המוקד להגנת הפרט טען, כי מדובר בצעד שפוגע בחפים מפשע – ביניהם ילדים רבים – אשר כלל לא ידעו על מעשי בן משפחתם, מהווה ענישה קולקטיבית ועומד בניגוד למשפט הבינלאומי ולזכויות יסוד. הטענה לפיה מטרת ההריסה היא הרתעה – ולא ענישה – אינה עומדת במבחן המציאות, לא כל שכן כאשר מדובר בדירת המגורים של אחד המבוקשים, אותה פוצץ כבר הצבא במסגרת "פעילות מבצעית".
עוד טען המוקד, כי הצבא עצמו פסל את המדיניות של הריסות בתים עונשיות, לאחר שנוכח לדעת כי זו אינה מרתיעה, ובמקרים מסוימים אף עלולה להזיק.
שופטי בג"ץ ציינו כי לצבא הזכות לשנות את מדיניותו, ובפרט עקב שינוי נסיבות.
פסק הדין יינתן בהמשך.
