שני אחים פלסטינים, העובדים כמהנדסים בחברות בירדן ובתימן, הגיעו בתחילת חודש יוני 2014 לחופשה משפחתית בבית המשפחה בחברון. בחלוף כשבועיים, כשתקופת חופשתם מהעבודה עמדה להסתיים, ביקשו השניים לחזור למקומות עבודתם.
ואולם, כחלק מ
הסנקציות שהטילה על הפלסטינים בגדה לאחר חטיפת שלושת הישראלים, אסרה ישראל באופן גורף על יציאה לחו"ל של פלסטינים מחברון שגילם מתחת ל-50, מבלי לפרסם את הצו או ההנחיה בנדון ומבלי לקצוב את האיסור בזמן. שני האחים נותרו כלואים בחברון, ללא יכולת לחזור לביתם ולעבודתם. חופשתו של האח שעובד בתימן, אשר הגיע לחברון יחד עם משפחתו, כבר נסתיימה. חופשתו של האח העובד בירדן מסתיימת ביום 26.6.2014.
המוקד להגנת הפרט פנה ביום 15.6.2014 אל ראש ממשלת ישראל ודרש, בין היתר, לבטל את האיסור הגורף על יציאתם של פלסטינים מחברון לחו"ל. במקביל, פנה המוקד אל הצבא בדרישה להתיר את יציאתם של האחים, אולם חרף דחיפות המקרה, לא השיב הצבא לפניה.
ביום 26.6.2014
עתר המוקד לבג"ץ, בדרישה להורות לצבא לבטל לאלתר את האיסור על יציאה מחברון לחו"ל, ולהתיר לאחים לצאת לירדן, כדי לחזור למדינות בהן הם מתגוררים ועובדים. המוקד דרש, בנוסף, להורות לצבא לפרסם את הצו שמכוחו הוטל האיסור וטען, כי מניעת היציאה לחו"ל פוגעת בזכותם של האחים לחופש התנועה ולחופש העיסוק. המוקד מדגיש, כי מדובר באיסור גורף, שאינו תחום בזמן ואשר גורם לפגיעה קיצונית ובלתי מידתית, המהווה ענישה קולקטיבית, שאסורה לפי החוק הבינלאומי.