לאחר כחמש שנים בהן נמנעה ישראל מלהרוס בתים כעונש על ביצוע פיגועים,
הודיע הצבא ביום 23.6.2014 לבני משפחת עוואד, מהכפר אידנא שבנפת חברון, כי בכוונתו להרוס את בית המשפחה. הצבא ציין כי אחד מדיירי הבית "ביצע ביום 14.4.2014 פיגוע טרור" וכי "צעד זה עשוי להרתיע מפגעים פוטנציאליים ולסייע בביטחון האזור". בבית שעליו הוצא צו הריסה מתגוררות 18 נפשות, ביניהן קטינים רבים.
המוקד פנה הבוקר לצבא ב
השגה דחופה כנגד הכוונה להרוס את בית המשפחה. המוקד הדגיש כי הריסת הבית מהווה פגיעה מכוונת במי שלא פשע, עומדת בניגוד למשפט הבינלאומי ופוגעת בזכויות יסוד של בני המשפחה. המוקד הדגיש עוד, כי הבחירה בפעולת ההריסה אינה עומדת במבחן המידתיות וכי מערכת הביטחון הישראלית עצמה קבעה שמדיניות הריסת הבתים העונשית לא הוכיחה את עצמה כמרתיעה ושנזקן של ההריסות עולה על תועלתן. לבסוף ציין המוקד, כי הבית המיועד להריסה כלל לא שייך לאדם החשוד בביצוע הפיגוע, כי אם לאחיו.
לאורך שנים ארוכות נלחם המוקד להגנת הפרט במדיניות
הריסת הבתים העונשית שהפעילה ישראל בשטחים הכבושים.
מאז 1967 הורסת ישראל בתים כחלק ממדיניות הענישה בשטחים הכבושים. הצבא מסתמך על
תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, המאפשרת מרווח פעולה נרחב מאוד, וגוזר בהחלטה מינהלית, בלא משפט ובלא כל הליך משפטי, עונש קיצוני ובלתי הפיך זה.
יעדה המוצהר של מדיניות הריסת הבתים הוא פגיעה בקרובי משפחתם של פלסטינים אשר ביצעו, או הנחשדים במעורבות בביצוע פיגועים, כנגד ישראלים, וזאת על מנת להרתיע פלסטינים מביצוע פיגועים. ואכן, לאורך השנים, הנפגעים העיקריים מהריסת הבתים היו בני המשפחות, בהם נשים, זקנים וטף, שלא נשאו באחריות למעשי קרוביהם ואף לא נחשדו על-ידי ישראל בביצועה של עבירה כלשהי. ברובם המכריע של המקרים האדם שבגינו התבצעה ההריסה לא גר בבית בעת ההריסה, אם משום שהיה מוגדר כ"מבוקש" על-ידי כוחות הביטחון, אם משום שנעצר בידי ישראל והיה צפוי לעונש מאסר ממושך, ואם משום שנהרג בידי כוחות הביטחון או במהלך פיגוע שביצע.
החל משנת 1996 עתר המוקד לבג"ץ שוב ושוב, בניסיון למנוע הריסות בתים עונשיות. במרבית המקרים בחר בית המשפט שלא להתערב ואיפשר לצבא להרוס בתים, לכאורה כאמצעי הרתעה.
בשנות האינתפאדה השנייה, בהן עשתה שימוש נרחב בהריסות בתים עונשיות, הרסה ישראל למעלה מ-600 בתים לשם ענישה. בשנת 2005, לאחר שוועדה מיוחדת של מערכת הביטחון הישראלית
קבעה שיישום המדיניות אינו מרתיע מפני ביצוע פיגועים, ובמקרים מסוימים אף עלול לעודד זאת, הכריז שר הביטחון על הפסקת השימוש בצעד של הריסת הבתים לשם ענישה.
למעט שני מקרים בשנת 2009 של הריסה ואיטום בתים, הפסיקה ישראל את השימוש במדיניות זו. עד עתה.
