החל משנת 2003 מקיים הצבא הישראלי
משטר היתרים בשטחי הגדה המערבית הכלואים בין חומת ההפרדה לבין הקו הירוק, אותם הוא מכנה "מרחב התפר". כל פלסטיני המתגורר בשטחים אלה או מעוניין להיכנס אליהם נאלץ להצטייד מראש בהיתר צבאי לשם כך. נהלי הצבא, המסדירים את האופן שבו מתנהל ומטופל הליך הגשת הבקשות ואישורן, קובעים מסגרת זמן ברורה למענה על הבקשות. למרות זאת, הטיפול בבקשות מתארך לא פעם ובית המשפט העליון כבר מתח ביקורת חריפה על התנהלות הצבא בנושא.
פלסטיני תושב הגדה, הבעלים של חלקה חקלאית במרחב התפר, מקבל מאז 2009 – אז ירש את החלקה – היתרי כניסה לשטח, שתוקפם קצר מהקבוע בנהלים. ביום 27.1.2013 העביר הפלסטיני לצבא בקשה לחידוש ההיתר שתוקפו פג. יש לציין, כי על פי נהלי הצבא, תשובה לבקשה להיתר מסוג זה תינתן בחלוף לא יותר משבועיים מיום הגשתה. לאחר חודש, הגיע אל המוקד להגנת הפרט מכתב ובו סירוב לאקוני לבקשה להיתר, "עקב המלצת גורמים ביטחוניים". למחרת היום הגיע הפלסטיני אל המת"ק הישראלי כדי להגיש בקשה לשימוע. בנהלי הצבא נקבע, כי יש לערוך שימוע בתום 30 יום לכל היותר מיום הגשת הבקשה לשימוע. לאחר שחלפו יותר מחודשיים והפונה לא זומן לשימוע, פנה המוקד בלית ברירה אל בית המשפט.
ביום 29.4.2013
עתר המוקד לבג"ץ, בדרישה להורות לצבא לתת לאיש היתר כניסה למרחב התפר שתוקפו שנתיים, כפי שקובעים נהלי הצבא. המוקד טען, כי על הצבא לעמוד בנהליו שלו ולענות לפניותיו של האיש בהתאם ללוח הזמנים לו התחייב. המוקד פירט את התנהלותו האיטית והרשלנית של הצבא עד להגשת העתירה והדגיש את הנזק היומיומי שנגרם לפלסטיני, שהצבא מונע ממנו לעבד את אדמתו.
תחילה ניסה הצבא לטעון, כי האיש כלל לא ביקש שימוע וכי עליו להגיש בקשה נוספת להיתר. אולם לאחר שהמוקד הפריך טענה זו, הוזמן האיש לשימוע, שנערך ביום 20.6.2013, כארבעה חודשים לאחר הגשת הבקשה לשימוע. משנסתיים השימוע, שארך כ-10 דקות, הוציא הצבא היתר כניסה למרחב התפר, לתקופה של שנתיים, עבור האיש.
לאחר מחיקת העתירה ביקש המוקד מבית המשפט לחייב את הצבא בהוצאות משפט, לאור טיפולו הלקוי בבקשת האיש. במרץ 2014 נעתר בית המשפט לבקשה וחייב את הצבא בהוצאות בסך 3,500 ₪.
נהלי הצבא הנוקשים, שבבסיסו של "משטר ההיתרים", מאמללים את חייהם של עשרות אלפי פלסטינים, הנדרשים לבזבז תועפות של זמן בהמתנה במת"קים להגשת בקשות להיתר ולהגשת בקשות לשימוע ולקבלת ההיתר גופא או לקבלת התשובה השלילית או לחידוש ההיתר וכו' וכו', כאשר כל רצונם הוא לחיות בביתם, לעבד את אדמתם, או לקיים קשר רציף עם משפחתם. התמונה המתגלה שוב ושוב, לפיה הצבא מתקשה לעמוד בנהלים המפלים שהוא עצמו קבע, מקוממת.
