בינואר 2013
עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ, בדרישה להורות לצבא להתיר לפלסטינית תושבת ישראל להיכנס לרצועת עזה, עם בעלה ושבעת ילדיהם הקטינים, על מנת לבקר את אמה החולה, אותה לא ראתה שש שנים. העתירה הוגשה לאחר שהצבא סירב לבקשת האישה לבקר את האם "עקב התנגדות ביטחונית", זאת למרות שמעולם לא נחקרה או נעצרה.
באפריל 2013, זומנה האישה לתחקור שב"כ, בעקבותיו הודיעה המדינה לבית המשפט ש"לא נמצא כי יש לשנות מההחלטה בעניינם של העותרים, שלא להתיר את כניסתם לרצועת עזה". המדינה צירפה לתגובתה לעתירה
"דו"ח תחקור".
דו"ח התחקור מאפשר הצצה חטופה למנגנון קבלת ההחלטות של השב"כ בדבר מניעות "ביטחוניות". כך למשל מצוין בדו"ח כי האישה "עומדת בקשר טלפוני רציף" עם אחיותיה ואחיה, כי בעלה לא שירת בצבא על אף היותו תושב ישראל וכי היא "משערת שילדיה אף הם לא ישרתו בצבא". מגדיל ועושה סעיף 7 של הדו"ח, הקובע כי "בניסיונות לברר אודות יחסה למדינת ישראל, התחמקה מתשובות, אך שפת גופה ענתה בה כי אינה כינה עימנו"; להזכירנו, המדובר באישה שנולדה ברצועת עזה וחייתה בה עד לנישואיה.
בסופם של הדיונים המשפטיים מחק המוקד את העתירה בעקבות
המלצת בית המשפט והבטחת המדינה "לשקול בנפש חפצה, אך בהתאם לקריטריונים, אפשרות של ביקור האם בישראל".
