מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה, בשלהי שנת 2000, מנותקים אזרחי ישראל ותושביה מקרובי משפחתם המתגוררים ברצועת עזה. ישראל קבעה מדיניות גורפת, המתירה ביקורים ברצועה במקרים חריגים בלבד, אותם היא מגדירה כהומניטאריים. ביקור משפחתי, אפילו של קרוב מדרגה ראשונה, אינו מוגדר, בפני עצמו, כהומניטארי. בעקבות
עתירות לבג"ץ שהגיש המוקד להגנת הפרט,
קבעה ישראל בשנת 2004 נוהל, לפיו במהלך החגים עיד אלפיטר, עיד אלאדחא וחג המולד, ובהיעדר מניעה ביטחונית פרטנית, תותר כניסתם של ישראלים לעזה לביקור קרובי משפחתם מדרגה ראשונה, בליווי בני זוגם וילדיהם אשר טרם מלאו להם 18 שנים.
אולם, החל משנת 2007, אז תפס החמאס את השלטון ברצועה, חזרה בה ישראל מהתחייבותה זו והיא מונעת את ביקורי החג בטענה שהמצב הביטחוני אינו מאפשר זאת.
ביום 5.6.2012
פנה המוקד להגנת הפרט לצבא, בבקשה לשוב ולהתיר את יציאתם של תושבים ואזרחים ישראלים לרצועת עזה, לבקר את קרובי משפחתם שם במהלך עיד אלפיטר, החג המציין את סיומו של חודש הרמדאן. המוקד הדגיש, כי הקריטריונים המצומצמים אשר משמשים כיום על מנת להתיר כניסת ישראלים לרצועה (מחוץ לביקורי החג), גובשו
על רקע קיומם הסדיר של ביקורי החג. לפיכך, ביטול הביקורים מהווה פגיעה חריפה במיוחד בזכותם של אזרחי ישראל ותושביה לחיי משפחה. בנוסף טען המוקד, כי מדיניות הצבא יוצרת מצב בלתי אפשרי, לפיו ילדים אינם רואים את הוריהם המזדקנים, סבים וסבתות לא זוכים להכיר את נכדיהם, ואחים שסובלים ממחלות קשות וכרוניות יכולים לראות זה את זה רק כאשר המצב מידרדר כדי אשפוז ממושך בבית החולים.
המוקד הוסיף, כי גם אם שיקולים ביטחוניים קונקרטיים לא מאפשרים לקיים את הביקורים בחגים עצמם, הרי יש לקיים אותם במועד חלופי, כפי שנעשה בעבר, ולאפשר לבני המשפחה להתראות. מניעה גמורה של ביקור קרובים בחג היא מצב שאין להשלים עמו.
