פלסטיני מהכפר יאטא שליד חברון, אב לארבעה, נהג לצאת באופן קבוע מהגדה המערבית לירדן, במסגרת עבודתו כמדריך טיולים. ביום 21.10.2011 הגיע האיש לגשר אלנבי עם קבוצת תיירים, בכוונה ללוות אותם לסעודיה, מחוז חפצם, לשם קיום מצוות החאג', אולם החיילים במקום מנעו את יציאתו בטענה כי הוא "מנוע ביטחונית". לאחר שהסביר כי הוא יוצא לחו"ל באופן קבוע במסגרת עבודתו, הפנו אותו החיילים במקום להגיש השגה על מניעת היציאה במת"ק (מנהלת התיאום והקישור) הקרוב למקום מגוריו. יומיים לאחר מכן הגיש האיש את ההשגה, אולם משחזר למת"ק כעבור שמונה שבועות – הזמן המקסימאלי המוקצב
למענה להשגות על מניעה ביטחונית ליציאת פלסטינים מהגדה לחו"ל – הורו לו החיילים לחזור כעבור עוד שלושה ימים. האיש חזר למת"ק בשלישית, אולם גם הפעם לא זכה לקבל תשובה להשגה: החיילים מסרו לו טופס השגה חדש, אותו נדרש למלא ובו התבקש לשוב כעבור
חודשיים נוספים להמשך הטיפול בבקשה.
ביום 4.1.2012
פנה המוקד להגנת הפרט לצבא בתלונה על ההתנהלות הלקויה, וציין כי היא משקפת זלזול מופגן בזמנו של הפונה הפלסטיני, בתוכניותיו לצאת לחו"ל ובלוח הזמנים שקבע הצבא עצמו לטיפול בהשגה מסוג זה. משחלפו כשבועיים ולא התקבלה תשובה
עתר המוקד לבג"ץ, להורות לצבא להשיב להשגה ולאפשר לאיש לצאת מהגדה המערבית לחו"ל. המוקד הדגיש, כי במניעת יציאתו של האיש לחו"ל פוגע הצבא בזכויותיו הבסיסיות לכבוד, לאוטונומיה, ולחופש תנועה וכי למעשה כולא אותו הצבא בגדה המערבית, ופוגע בזכותו לחופש העיסוק וביכולתו לפרנס את משפחתו.
שישה ימים לאחר הגשת העתירה הודיעה פרקליטות המדינה, כי המניעה הביטחונית ליציאת מדריך הטיולים לחו"ל הוסרה. לאור כך הגיש המוקד בקשה למחיקת העתירה, וכן
בקשה לפסיקה בעניין ההוצאות בעתירה. הפרקליטות לא ביקשה לדחות את הבקשה להוצאות, אלא השאירה את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט. יחד עם זאת
ציינה הפרקליטות, כי הצבא הסיר את המניעה הביטחונית ביום 1.1.2012 – כלומר, "רק" שבועיים לאחר שמונת השבועות שקוצב הנוהל – וכי ההודעה בדבר הסרת המניעה לא נמסרה לאיש בשל טעות אנוש, שנבעה מחילופי כוח אדם. כמו כן טענה הפרקליטות, כי פניית המוקד כלל לא נתקבלה על ידי הצבא. זאת למרות שקבלת המכתב אושרה על ידי שלוש חיילות שונות!
ביום 22.5.2012 פסק בית המשפט כי על הצבא לשלם הוצאות משפט ושכר טרחה לעותרים.
המוקד מצר על כך שהצבא מפר באופן שיטתי את הנוהל לטיפול במניעת יציאה מהגדה לחו"ל – שהינו ארוך ומסורבל ממילא – ומאלץ את תושבי השטחים הכבושים להגיע שוב ושוב לפתחו של בית משפט, כדי למנוע הפרה של זכויותיהם הבסיסיות.