"פיתרון" צבאי: בעקבות עתירת המוקד להגנת הפרט לבג"ץ ישקול הצבא לאפשר לפלסטיני שלא ראה את אשתו ובנותיו קרוב לעשר שנים לבקרן בירדן, ביקור של שש שעות

מדי שנה מונע הצבא את יציאתם של מאות ואף אלפי פלסטינים מהשטחים הכבושים. זאת ללא צו חתום וללא הגבלת זמן כלשהי. הצבא אמנם רשאי להגביל את חירותו של אדם, אולם אך ורק אם הדבר הכרחי משיקולי ביטחון מובהקים, תוך איזון ראוי ובתנאי שאין בכך פגיעה בזכויות היסוד של האדם המנוע. ככל שמתארך משך ההגבלה, נדרשים צידוקים חזקים יותר כדי לשמור על הלגיטימיות שלה.
 
בשנת 1990 נשפט פלסטיני מרמאללה ל-12 שנות מאסר בגין עבירות ביטחוניות שביצע בזמן האינתיפאדה הראשונה. בשנים הראשונות למאסרו ביקרו אותו בכלאו אשתו ובנותיו, אולם בשנת 1993 יצאה אשתו, עם הבנות, לביקור משפחתי בירדן, ומאז לא התיר להם הצבא לחזור לגדה. מאז שוחרר בשנת 2002 מהכלא, פנה האיש לצבא שנה אחר שנה, בבקשה לאשר את יציאתו מהגדה לירדן על מנת לבקר את אשתו ובנותיו, אולם לשווא. הצבא קבע כי האיש "מנוע ביטחונית" מלצאת משטחי הגדה המערבית. גם הפניות הרבות ששלח המוקד להגנת הפרט בעניינו ושתי עתירות לבג"ץ (בית המשפט דחה את העתירה הראשונה ומחק את השנייה) לא הביאו לשינוי בעמדת הצבא.
 
ביום 27.12.2011 עתר המוקד לבג"ץ בשלישית, להתיר לאיש לצאת מהגדה לירדן כדי לפגוש את אשתו ובנותיהם. כמו כן דרש המוקד כי אם יתמיד הצבא בסירובו, יהיה עליו לנמק את החלטתו ולהודיע מתי תפוג ה"מניעה הביטחונית" שהוטלה על האיש לפני קרוב לעשור. המוקד הדגיש כי להוציא ביקור אחד קצר בשנת 1999, לא ראה האיש את בנותיו למעלה משבע עשרה שנה(!), וכי סירוב הצבא לאפשר לו לבקר את משפחתו בירדן פוגע באופן קשה בזכותו לחיי משפחה. המוקד הוסיף, כי מניעת יציאתו מהגדה מזה קרוב לעשור הינה הפרה קיצונית ובלתי מידתית של זכותו לחופש תנועה. עוד טען המוקד כי שלילת האפשרות מהאיש לצאת לחו"ל, תוך פגיעה בחירותו ובכבודו כבן אדם, משמעה כליאתו בפועל בתוך שטח הגדה המערבית למשך זמן בלתי ידוע.

בתגובה לעתירה טען הצבא כי נוכח ההכרזה על השטחים הכבושים כשטח סגור, "אין כל זכות אוטומטית לחופש תנועה לאזור וממנו". בנוסף הודיע הצבא כי "בקשת האיש לצאת מהאזור לירדן נדחתה בשל הסכנה הנשקפת לביטחון ושלום הציבור מיציאתו".
 
בראשית שנת 2012 נערכו שני דיונים בעתירה. השופטים קבעו כי עניינו של האיש מהווה בעיה הומניטארית הדורשת פיתרון, והמליצו לצבא לאפשר לאיש לצאת לירדן, ולו לביקור קצר. למרות החומר הביטחוני, התחייב הצבא לחפש פיתרון שיאפשר את המפגש עם אשתו ובנותיו.
 
ביום 4.4.2012, לאחר עיון בחומר חסוי, דחה בית המשפט את העתירה. השופטים קבעו כי "לעת הזו לא נוכל לסייע לעותר", ונתנו תוקף של פסק דין ל"פיתרון" שהציעה המדינה: בעוד חצי שנה ישקול הצבא לאפשר לאיש – שלא ראה את בנותיו קרוב לעשרים שנה – להיפגש עם משפחתו בירדן למשך שש שעות!