16.10.2011
בית המשפט העליון פוסע כסומא באפילת ה"ביטחון": הצבא ממשיך למנוע את יציאתו של סטודנט מהגדה המערבית להמשך לימודיו בירדן
סטודנט מהגדה המערבית, הלומד חשבונאות באוניברסיטה בירדן, חזר לגדה לביקור משפחתי בחופשת הקיץ, עם תום שנת לימודיו הראשונה. כשהגיע הצעיר ביום 12.9.2011 לגשר אלנבי, בדרכו לירדן להמשך לימודיו, מנע הצבא את יציאתו בטענה שהוא "מנוע שב"כ" – מבלי שהוצגו בפניו הנימוקים לכך ומבלי שצוין משך המניעה. יודגש כי האיש מעולם לא נעצר וכי בעבר יצא לחו"ל ללא בעיה. בלית ברירה, פנה הצעיר למת"ק בחברון והגיש השגה על החלטת הצבא למנוע את יציאתו. החיילים במקום אמרו לו כי עליו לשוב למת"ק לקבלת תשובה כעבור חודשיים. נוכח
דחיפות העניין פנה המוקד להגנת הפרט לראש המת"ק, בבקשה להתיר את יציאתו של הסטודנט לירדן באופן מיידי. הבקשה לא נענתה והמוקד עתר בדחיפות לבג"ץ, להורות לצבא לאפשר לאיש לשוב ללימודיו בירדן. בעתירה טען המוקד כי ההחלטה למנוע את יציאתו של העותר לחו"ל – ללא צו חתום, ללא נימוקים וללא הגבלת זמן – אינה עומדת בחובת הצבא כמפקד השטח הכבוש להבטיח את חייהם התקינים של התושבים ולשמור על זכויותיהם, תוך הקפדה על הליך תקין. המוקד הוסיף כי הצבא פוגע באופן קיצוני ובלתי מידתי בחירותו של האיש, בכבודו ובזכויותיו לחופש תנועה, לחינוך ולהשכלה, ומשאירו כלוא בארצו ובחוסר ודאות מוחלט. בתגובה טענה המדינה כי "גורמי הביטחון" עומדים בהחלטתם כיוון שלדעתם, "יציאתו של העותר לחו"ל תנוצל לשם קידום פעילות אשר יש בה כדי לסכן את ביטחון האיזור". בצעד חריג צירפה המדינה – באופן גלוי – חלק מהחומר עליו התבססה, כשעל פניו דובר במסמך העיקרי שנועד ללמד על הסכנה האישית מהעותר. המדינה הציגה הודעה במשטרה מ
פיו של בן כפרו של העותר, בה סיפר שלפני קרוב לשנה שוחח עם אדם שלישי, שבין היתר עוסק באימון צבאי של צעירים בירדן. מששאל האדם השלישי את בן כפרו של העותר האם הוא מכיר סטודנטים מהכפר שלומדים בירדן, השיב האיש כי הוא מכיר "הרבה אנשים" מהכפר שלומדים מירדן, וציין כדוגמא גם את שמו של העותר. איש לא פנה אל העותר, שכלל לא ידע ששמו עלה בשיחה אודותיה לא שמע. כלומר, כל חטאו של העותר, בגללו מונע הצבא את המשך לימודיו ועתידו האקדמי, שאדם המתגורר בכפרו הזכיר – ללא ידיעתו או הסכמתו – את שמו כסטודנט בירדן בפני אדם זר לו, כשאיש מבני השיח לא יצר עמו קשר מעולם. לא זאת אף זאת, במהלך השנה שחלפה מאז, העותר המשיך בלימודיו ואף חזר לשני ביקורים בגדה ושב ללימודיו בירדן. כשעה בלבד(!) לפני הדיון בעתירה, העבירה המדינה למוקד חומר גלוי נוסף, שגם ממנו לא עלתה כל טענה על סכנה כלשהי מהעותר. בדיון עמדה המדינה על "הסכנה שבגיוס סטודנטים" וביקשה להציג חומר חסוי, שעל פניו אינו נוגע לעותר באופן אישי. ביום 9.10.2011 דחה בית המשפט את העתירה וקבע לקונית כי לא מצא פגם בהחלטת המדינה. המוקד מבקש להזכיר כי על פי פסיקה עניפה של בית המשפט העליון, כדי לפגוע בזכות היסוד של אדם לצאת את ארצו יש להוכיח סכנה, שיש ודאות קרובה למימושה. ניתן רק לתהות, כיצד ניתן לראות "ודאות קרובה" בעובדה ששנה לפני כן הזכיר פלוני בפני אלמוני את העותר כמי שלומד בחו"ל.
