ביום
8.7.2009 ביקש תושב בית לחם לצאת לירדן דרך גשר אלנבי. החיילים במעבר הגבול מנעו את יציאתו ומבלי שנימקו את ההחלטה, החזירו אותו כלעומת שבא. בהתאם לנוהל הצבאי ל"טיפול בבקשות פלסטינים ליציאה לחו"ל" פנה האיש, עוד באותו יום, למינהלת התיאום והקישור (מת"ק) באזור מגוריו כדי להגיש השגה על מניעת יציאתו. קצין הקישור במת"ק אמר לו כי אין כל מניעה ליציאתו לחו"ל ואף מסר לו – לאחר התערבות טלפונית של נציגת המוקד להגנת הפרט – אישור בכתב על כך. למחרת הגיע האיש בשנית – על מזוודותיו – לגשר אלנבי, מצויד באישור שניתן לו במת"ק, אך להפתעתו, שוב סירבו החיילים להתיר את יציאתו לירדן.
המוקד פנה למינהל האזרחי בתלונה, אולם הצבא לא הגיב לפנייה זו. ביום 6.9.2009 הגיש המוקד השגה למינהל האזרחי בעניינו של האיש ובעניינם של פלסטינים נוספים, שיציאתם לחו"ל אושרה מראש, אך נציגי הצבא בגבול מנעו מהם את היציאה. ארבעה ימים בלבד לאחר מכן – וחודשיים לאחר שהצבא מנע את יציאתו לחו"ל – התקבלה תשובת המינהל האזרחי, לפיה מניעת היציאה נבעה מטעות של הצבא וכי אין עוד כל מניעה בעניינו של האיש.
עורך דין מטעם המוקד ייצג את האיש ב
תביעה נזיקית שהגיש נגד מדינת ישראל, על נזקים שנגרמו לו בעקבות מניעת יציאתו לחו"ל. בכתב התביעה נטען, כי מניעת יציאתו של התובע הייתה בלתי מוצדקת ובלתי חוקית ונבעה מרשלנות או משיקולים זרים; וכי התנהלות הצבא פגעה בזכותו של התובע לחופש התנועה ולחופש העיסוק וגרמה לו הפסדים כספיים ועוגמת נפש רבה.
ביום 30.3.2011 הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו תשלם מדינת ישראל לתובע סכום של 17,000 ש"ח כפיצוי על הנזקים שנגרמו לו. 
