רופאה מהגדה המערבית, העובדת בבית החולים "הדסה" בירושלים, ביקשה להיכנס לרצועת עזה כדי להיפגש עם ילדיה הקטנים, המתגוררים בעזה עם בעלה לשעבר, אותם לא ראתה משך ארבע שנים. האם, תושבת השטחים הכבושים, אינה נדרשת להיתר על מנת לשהות ברצועת עזה והיות שהיא מורשית להיכנס לישראל, ביקשה – באמצעות המוקד להגנת הפרט – לתאם את כניסתה במעבר ארז, על מנת לחסוך בזמן ולמנוע בעיות בעת המעבר עצמו. מינהלת התיאום והקישור (מת"ק) בעזה השיבה, כי עליה לפנות אל המת"ק שבאזור מגוריה – גורם שכבר סירב לפנייה דומה ימים מספר קודם לכן.
ביום 10.1.2011
עתר המוקד לבג"ץ, להורות לצבא לאפשר לאם לבקר את ילדיה בעזה. המוקד טען כי פלסטינים אשר עוברים מן הגדה המערבית לרצועת עזה, נדרשים להחזיק בהיתר כניסה לישראל, לצורך מעברם דרך ישראל, ותו לא. לפיכך, העותרת – שהינה בעלת היתר כניסה לישראל – אינה זקוקה להיתר נוסף כלשהו מטעם הצבא, כי אם לתיאום יציאתה מישראל לרצועה בלבד. המוקד הוסיף, כי התנגדות הצבא למעברה של העותרת לביקור ילדיה הקטינים אינה סבירה ואינה מידתית, ניתנה בחוסר סמכות, תוך אפליה פסולה ופגיעה בזכות העותרת לחיי משפחה ולחופש תנועה, המעוגנות בדין ההומניטארי הבינלאומי ובמשפט הישראלי.
ב
תגובה לעתירה טענה המדינה, כי הרופאה מנועה מלהיכנס לעזה על רקע מדיניות ישראל המבקשת ליצור "בידול" בין הגדה המערבית ורצועת עזה ומצמצמת את האפשרות למעבר מהגדה לרצועה "למקרים הומניטאריים וחריגים בלבד [...] כאשר קשרי משפחה אינם מהוווים טעם מספיק להתרת המעבר". המדינה הוסיפה כי העובדה שהעותרת מחזיקה בהיתר שהייה בישראל איננה מעלה או מורידה לעניין בחינת בקשתה לעבור לרצועת עזה, שכן היתר זה ניתן לה לצורך עבודתה בישראל בלבד. בעזות מצח הציעה המדינה, כי העותרת יכולה, אם היא חפצה בכך, לבקש להעביר את מרכז חייה לרצועת עזה.
ב
דיון בעתירה מתח בית המשפט העליון ביקורת נוקבת על מדיניות הצבא. בין השאר אמר השופט לוי לנציג המדינה: "בכל מדיניות צריך שכל וכאן ההחלטה נעדרת שכל. מדוע אי אפשר לתת לאם לראות ילדיה שלא ראתה אותם כמה שנים? אם תגיד לי בעיה ביטחונית אני אבין, אך אני צריך פתרון ולא מדיניות שאין בה שכל". בסיום הדיון הורו השופטים למדינה לשוב ולבחון את עמדתה במקרה זה.
ביום 13.6.2011, בעקבות הדיון בבג"ץ והערות השופטים בו, מסר הצבא כי החליט "לפנים משורת הדין" לאפשר לאם להיכנס לרצועת עזה ולהיפגש עם ילדיה. המקרה הפרטני נפתר והמוקד ביקש למחוק את העתירה, אולם ישראל ממשיכה ליישם את מדיניותה האבסורדית, לפיה לפלסטינים רבים מותר להיכנס לישראל ולשהות בה, אולם הם מנועים מלהיכנס לרצועת עזה וכל זה מסיבות ביטחוניות לכאורה. 
