ביולי 2008
עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ בעניינה של פלסטינית,
המתגוררת בגדה המערבית, שביקשה לבקר את בעלה החולה, המתגורר ברצועת עזה. ישראל התנתה את אישור הכניסה לעזה בהתחייבות האישה כי לא תשוב עוד לביתה בגדה. בעקבות העתירה אישרה המדינה את הביקור, ללא צורך בהתחייבות, אולם
בית המשפט דרש מהמדינה להתייחס גם לטענות העקרוניות של המוקד, בדבר הלחץ המופעל על פלסטינים מהגדה להעתיק את מגוריהם
לרצועת עזה לצמיתות.
ב
הודעה המשלימה שהגיש המוקד לקראת הדיון, נכתב כי ישראל מפעילה לחץ על פלסטינים מהגדה לעבור להתגורר לצמיתות ברצועת עזה, בין השאר, באמצעות ניצול מצוקתם ואיום בהרס חיי המשפחה שלהם, על מנת לסחוט מהם "הסכמות" שלא לשוב עוד לביתם שבגדה. המוקד טוען כי מדובר במדיניות פסולה מכל וכל, החורגת מכל מתחם של סבירות ומידתיות וסותרת את מהות תפקידה של ישראל בשטחים.
המוקד צירף להודעתו את
חוות דעתו של ד"ר יוטאקה אראי (
Yutaka Arai) – מרצה בכיר למשפט בינלאומי באוניברסיטת קנט ומומחה בעל שם עולמי למשפט בינלאומי הומניטארי ודיני כיבוש בפרט – אשר מבהירה באופן חד משמעי, כי מדיניותה האמורה של ישראל היא בלתי חוקית לחלוטין, מהווה חריגה בוטה מסמכות המפקד הצבאי וכן הפרה ברורה וחמורה של הדין הבינלאומי, העשויה לעלות כדי פשע מלחמה של ממש.
המוקד טוען כי בהתאם למשפט הבינלאומי, זכותו של אדם שלא להיות מורחק מביתו ומאזור מגוריו הינה זכות יסוד מרכזית ומהותית. העברות כפייה יכולות להתבצע במגוון דרכים, לא רק ישירות אלא גם עקיפות, שאינן כרוכות בהעברה פיזית או כוחנית, אלא באמצעי כפייה ולחץ שונים ואשר אינן נופלות בחומרתן מהעברות כפייה ישירות. ד"ר אראי מסביר בחוות דעתו, כי "העברת כפייה" כוללת שימוש בכל אמצעי כפייה או לחץ, וכי אפילו כאשר ההעברה נעשית לבקשתו של אותו אדם, אין בכך כדי לשלול את קיומה של העברת כפייה.
עוד מזכיר המוקד בהודעתו כי שיקולים "פוליטיים" או "מדיניים" אינם מצויים בתחום סמכותו של המפקד הצבאי, ומהווים בהכרח שיקולים זרים וחריגה מסמכות.
לסיכום טוען המוקד, כי מדיניות ישראל פוגעת באופק קשה בזכויות היסוד של תושבי השטחים הכבושים, תוך חריגה בוטה מסמכות והפרה חמורה של הדין ההומניטארי – מדובר בפגיעה קיצונית בזכויותיהם של תושבים מוגנים, תוך ניצול מצוקתם.
בדיון שנערך ביום 12.7.2010 קבע בית המשפט שהעתירה התייתרה, בטענה ש"עניינה הקונקרטי של העותרת בא על פתרונו" ועל כן מדובר ב"שאלה שהפכה להיות תיאורטית וכללית". השופט גרוניס אף הוסיף אמירה מקוממת, באומרו כי "אם כל המקרים נפתרים, מצוין. יש מדיניות, ובאופן קונקרטי פותרים את הבעיה. מאחר ואתם דואגים לכל האנשים, הבעיות נפתרות". למרות הבהרת המוקד כי המדינה ממשיכה ליישם מדיניות שהיא עצמה מודה כי היא פסולה – ופוטרת ממנה אך ורק את מי שעותר לבג"ץ, על מנת להימנע מביקורת שיפוטית – דחה ביהמ"ש את העתירה. 
