07.07.2010

בעקבות פניית המוקד להגנת הפרט: הצבא הסיר שש קוביות בטון מהכניסה הראשית לכפר נעלין בנפת רמאללה

ביום 6.7.2008 הטיל הצבא עוצר על נעלין. עם הטלת העוצר, חסמו חיילים את הכניסה הראשית לכפר בשש קוביות בטון. לאחר ארבעה ימים הוסר העוצר מעל הכפר, הצבא עזב את המקום, אך שש קוביות הבטון המאסיביות נותרו בכניסה לכפר. הקוביות מוקמו באופן שמונע כניסה ישירה של כלי רכב אל הכפר וממנו והן הופכות את הכביש לדרך צרה, בת נתיב אחד. חסימת הכביש גררה עמה עומסי תנועה יומיומיים והגבירה את הסיכוי לתאונות דרכים בצומת הסואן, המשמש לא רק את 5,000 תושבי נעלין, אלא גם את 15,000 תושבי הכפרים הסמוכים - מידיא, שוקבה, קביא, בודרוס ושבטין - העושים גם הם את דרכם מדי יום דרך הכניסה לנעלין. בנוסף, בקצה הכפר ממוקם מסוף גז, ממנו מתבצעת חלוקת גז לצפונה ומרכזה של הגדה המערבית. כניסתן ויציאתן של המשאיות, העמוסות מיכלי הגז, נעשית אף היא דרך הכניסה הראשית לנעלין והחסימה הקשתה על תנועתן.

בעקבות פניית ראש עיריית נעלין, מר איימן סעיד אברהים נאפע, למוקד להגנת הפרט, נשלחה ביום 14.2.2010 פנייה ליועץ המשפטי לגדה המערבית, לסילוק קוביות הבטון ופתיחת הכביש לתנועה סדירה. בהיעדר תגובה רשמית מהיועמ"ש שלח המוקד שלוש תזכורות נוספות בעניין, בחודשים מרץ, אפריל ומאי.

ביום 14.6.2010 הסיר הצבא את שש קוביות הבטון מן הכניסה לכפר ואיפשר, לאחר כשנתיים, לתושבי האזור לחזור ולקיים שגרת חיים, מבלי שייאלצו לכלות את זמנם בעומסי תנועה יומיומיים חסרי כל תוחלת וללא סכנה מיותרת לחייהם ולרכושם.

ביום 5.7.2010, שלושה שבועות לאחר שהוסרה החסימה, התקבלה במוקד תשובת יועמ"ש הגדה, לפיה קוביות הבטון הוצבו "בשל צורך בטחוני הכרחי" הנבחן מעת לעת, וכי "לפי שעה, אין אפשרות להסיר את הבטונדות".

נכון לזמן כתיבת הדברים, כביש הגישה לנעלין פתוח לתנועה.