العربية
EN
العربية
EN
בסופם של הליכים משפטיים ממושכים (כאחד עשר חודשים) ולאחר שהמוקד הגיש עתירה מתוקנת, בהתאם לבקשת בית המשפט, אושרה בקשתם של העותרת וילדיה לביקור בני משפחתם בגדה לתקופה קצובה. הפרקליטות הודיעה כי ההחלטה לאפשר את המעבר והביקור בגדה ניתנה לפנים משורת הדין ובהתחשב בנסיבות הכוללות של התיק. מאחורי הניסוח העמום - "נסיבותיו הכוללות של תיק זה" - מסתתרות התנהלות בלתי תקינה וסחבת קיצונית של הצבא בטיפול במקרה, שנסיבותיו האנושיות הינן הומניטאריות ודחופות.
בספטמבר 2008 אושפזה אמה של העותרת במצב קריטי בבית חולים בגדה המערבית. בשל מצבה הקשה והחשש לחייה הגישה הבת, המתגוררת עם בעלה וילדיהם ברצועת עזה, בקשה דחופה להתיר לה ולבני משפחתה לבקר אצל האם. בחלוף שבועיים בהם לא טיפל הצבא בבקשה הדחופה, נפטרה האם מבלי שהעותרת זכתה להיפרד ממנה. בקשה דחופה שהגישה הבת לקבלת היתר מעבר לגדה המערבית, כדי להשתתף בהלוויה ולהתאבל בחיק משפחתה, לא זכתה לכל טיפול. כאשר פנה המוקד לבירור גורל הפנייה, מסר הצבא כי הבקשה מוגדרת "לא רלוונטית".
נוכח ניסיון הצבא להתנער מטיפול בבקשות העותרת וממתן נימוק להתנהלותו, הגיש המוקד ביום 4.11.2008 עתירה בעניינה, בה הדגיש כי על אף שמדובר בבקשה הומניטארית מובהקת, לא די בכך שבטיפולו הלוקה בבקשה הראשונית מנע הצבא מהעותרת להיפרד מאמה, הוא אף המשיך והתעמר בה בכך שמנע ממנה את זכותה להתאבל לצד אביה ובני משפחתה. בתגובתו לעתירה נימק הצבא את התנגדותו להיענות לבקשות בטענה שהאם נפטרה זה כבר, והלוויה, כמו גם התאריכים בהם מבקשת העותרת לצאת לגדה – חלפו, ועל כן הבקשות "אינן רלוונטיות" עוד. אם לא די בכך, לקראת הדיון שנערך בעתירה ביום 3.6.2009, פנו מי שהציגו עצמם כקצינים מ"ארז" לעותרים, והציעו להם לעבור לגדה לצמיתות, בתמורה לשיתוף פעולה עם כוחות הביטחון הישראליים. מבירור שנערך באמצעות הפרקליטות עלה כי הצבא לא הכחיש את הדברים.
ביום 23.7.2009, יום קבלת האישור, הגיעו העותרת וילדיה אל בית אביה בטול כרם, ועם תום ביקור האבל בסוף חודש אוגוסט, שבו לרצועת עזה. בשל נסיבות העניין, הגיש המוקד לבית המשפט בקשה לפסיקת הוצאות.
לצפייה בעתירה המתוקנת שהוגשה ביום 2.7.2009
