עתירת המוקד להגנת הפרט, לאפשר לאישה שאיבדה את אמה לצאת מרצועת עזה כדי להתאבל עם משפחתה בגדה המערבית: התנהלות הצבא בפרשה מעידה על  קלות דעת בלתי נסבלת וחוסר התחשבות ברגשות העותרת ומשפחתה

בחודש ספטמבר 2008 אושפזה אמה של העותרת במצב קריטי בבית חולים בגדה המערבית. בשל מצבה הקשה והחשש לחייה הגישה הבת, המתגוררת עם בעלה וילדיהם ברצועת עזה,  בקשה דחופה להתיר לה ולמשפחתה לבקר את האם. בחלוף שבועיים ימים בהם לא טיפל הצבא בבקשה הדחופה, נפטרה האם מבלי שהעותרת זכתה להיפרד ממנה. ביום 22.9.2008 הגישה הבת בקשה דחופה נוספת לקבלת היתר מעבר לגדה המערבית, כדי להשתתף בהלוויה ולהתאבל עם בני המשפחה האחרים. בחלוף שבועיים פנה המוקד להגנת הפרט אל המוקד ההומניטארי במת"ק עזה, על מנת לברר מדוע לא התקבלה תשובת הצבא בעניין. מהמת"ק נמסר, כי הבקשה מוגדרת "לא רלוונטית". ביום 12.10.2008 הגישה העותרת בקשה שלישית, דרך הוועדה האזרחית הפלסטינית בעזה. הפעם סורבה הבקשה, בטענה שעל העותרת היה להגיש את הבקשה במת"ק בגדה המערבית - שם רשומה כתובתה במרשם האוכלוסין - ולא בוועדה האזרחית בעזה. 

נוכח אופן הטיפול המזלזל והרשלני של הצבא בבקשות העותרת, הגיש המוקד ביום 4.11.2008 עתירה בעניין. בעתירה הודגש כי למרות שמדובר בבקשה הומניטארית מובהקת, המשיך הצבא להתעמר בעותרת ובבני משפחתה חודשים רבים. הצבא לא התייחס כראוי לבקשה הראשונה ובכך מנע מהאישה להיפרד מאמה, ואף הגדיל לעשות כאשר המשיך ומנע ממנה להשתתף בהלווית האם ולקחת חלק בימי האבל. הצבא כלל אינו מכה על חטא התנהלותו המתעמרת, אלא מוסיף חטא על פשע בתגובתו לעתירה, שם הוא מנמק את דחיית הבקשות בכך שהאם נפטרה זה כבר וההלוויה -כמו גם התאריכים בהם מבקשת העותרת לצאת לגדה - חלפו ולפיכך הבקשות אינן רלוונטיות עוד. ואם לא די בכך, הודה הצבא שפנה אל העותרים והציע להם לעבור לגדה המערבית לצמיתות, בתמורה לשיתוף פעולה עם הצבא. 

לצפייה בעתירה המתוקנת מיום 2.7.2009

לצפייה בתגובת המשיב מיום 23.12.2008

לצפייה בעתירה מיום 4.11.2008