בעקבות עתירת המוקד להגנת הפרט התיר השב"כ, באופן חד פעמי, את יציאתו של פלסטיני לירדן, ללוות את בנו בן ה-10 לטיפולים כימותרפיים: לטיפוליו הקודמים נאלץ הילד לצאת עם בני משפחה אחרים, בגלל סירוב הצבא לאפשר את יציאת האב

ילד בן 10 חולה, מתמודד עם מחלת הסרטן ונאלץ לעבור סדרת טיפולים כימותרפיים קשים. הילד מתגורר בגדה, בה לא קיימים טיפולים שכאלה, ולכן עליו לצאת לירדן. השב"כ מונע את יציאתו של אביו, היחיד שיכול ללוות אותו לטיפולים.

ביום 31.3.09 הגיעו האב ובנו החולה לגשר אלנבי, בדרכם לביה"ח בירדן, להתחיל בסדרת הטיפולים הכימותרפיים. בגשר מנעו נציגי ישראל את יציאת האב, בטענה שהוא מנוע שב"כ. קרוב משפחה רחוק עבר במקרה בגשר באותה עת, והאב ביקשו לקחת עימו את הילד החולה לבית החולים בירדן. האיש נענה ויצא לירדן עם הילד. האב נכנס לפגישה עם נציג השב"כ בגשר, שהציע לו לשתף פעולה כתנאי ליציאתו לליווי בנו החולה . האב סירב להצעה.

סבו של הילד החולה, בן ה-80 וחולה לב בעצמו, יצא עוד באותו יום לירדן, לעמוד לצד הילד במהלך הטיפולים בביה"ח. מסיבות רפואיות ומפאת גילו, לא יכול היה הסב להמשיך לשהות לצד נכדו החולה, ולכן יצאה אמו של הילד לביה"ח בירדן, כשהיא משאירה מאחוריה שלושה ילדים קטנים, הצעיר בהם בן ששה חודשים, יונק עדיין.

גם כשהגיע זמן סדרת הטיפולים השנייה, בחודש אפריל, היה הסב היחיד שיכול היה ללוות את הילד החולה. גם הפעם נאלץ הסב לשוב לגדה לאחר שבוע בבית החולים. אחיו של הילד החולה, בן ה-17, עזב את לימודיו בבית הספר ויצא לירדן, לטפל באח החולה.

הטיפול הבא נקבע ליום 25.5.09, וניסיון העבר הצביע כי אין מי שיכול ללוות את הילד מלבד אביו - מצבו הרפואי של הסב הוחמר, האם לא יכולה לעזוב שוב את ילדיה הקטינים, בעודה מיניקה, והאח הגדול בביה"ס מתכונן לבחינות סוף השנה.

המוקד עתר לבג"ץ וביקש לקיים דיון דחוף, כדי להפוך את החלטת השב"כ על פיה ולאפשר לאב לצאת לירדן. לאחר דיון נוקב ולאחר שהשופטים עיינו בחומר החסוי ולחצו על המדינה למצוא פתרון, נסוגו אנשי השב"כ מעמדתם והסכימו להתיר לאב לצאת באופן חד פעמי לליווי בנו לירדן לטיפול הקרוב, וזאת מבלי שהדבר יהווה תקדים לטיפולים הבאים.

סיפור נורא זה ממחיש את האדישות המוחלטת של ישראל לנוכח הצרכים ההומניטאריים הבסיסיים של האוכלוסייה הפלסטינית - החיילים המונעים את יציאתו לחו"ל של אב, המלווה את בנו החולה; השב"כ, המנסה לגייס את האב כמשתף פעולה, מיד לאחר ששלח את בנו החולה לקבל טיפולים קשים בביה"ח בליווי אדם אחר; שופטי ביהמ"ש העליון, הדנים בעתירה ומתעמקים בסוגיות נוסח סוג הסיוע הנחוץ לילד חולה הסרטן וממי צריך הילד החולה בן ה-10 לקבל את הסיוע ולבסוף, אף מתהדרים בעצם הפיכת החלטת השב"כ על פיה והתרת יציאתו של האב לחו"ל פעם אחת – אף אחד מכל אלה לא עצר לרגע והתייחס לאבסורד שבעצם הצורך בעתירה ובדיון בה.

לצפייה בפסק הדין מיום 20.5.2009

לצפייה בתגובת המשיב מיום 19.5.2009

לצפייה בעתירה מיום 17.5.2009