ביום 20.3.2005 עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ נגד תוואי חומת ההפרדה העובר באזור הכפרים עזון ונבי אליאס. המוקד טען בעתירתו, כי התוואי באזור זה אינו משרת כל צורך בטחוני ונועד למעשה לאפשר בעתיד את הרחבת שטחי ההתנחלות צופין בכיוון מזרח. כתוצאה מבניית החומה, נגזלו מאות דונמים של אדמות חקלאיות השייכות לתושבי כפרים אלה, ונפגעה פרנסת התושבים, שהתקשו מאוד להגיע לאדמותיהם ולעבדן. המדינה בתגובתה, הודתה שתוואי החומה אינו צמוד להתנחלות צופין הסמוכה, וזאת בשל תכנית המתאר של ההתנחלות שייעדה את השטח המסופח לאזור התעשייה של צופין. למרות זאת, עמדה המדינה על דעתה כי אין לשנות את תוואי החומה בשל העלות הגבוהה הכרוכה בכך.
לאחר הדיון בעתירה, בסיומו הוצא צו-על-תנאי, הודיעה המדינה כי החליטה לשנות את תוואי החומה בקטע בו עוסקת העתירה, ואף הסכימה כי אם היה מתוכנן תוואי הגדר מחדש, חלקו הדרום מזרחי היה מתוכנן באופן שונה, מבלי להתחשב בתכנית המתאר של ההתנחלות צופין. בנוסף, הודיעה המדינה, כי לאחר השלמת בניית החומה בתוואי החדש ועד שתפורק החומה הנוכחית בקטע המזרחי, ייפתחו השערים החקלאיים הקיימים לתנועה חופשית של התושבים הפלסטינים. לנוכח עמדתה זו של המדינה, קיבל בג"ץ את העתירה ביום 15.6.2006, וקבע כי תוואי החומה בקטע המזרחי אינו כדין, ועל כן בטל. לבקשת המדינה השהה בג"ץ את ההחלטה על בטלות התוואי הנוכחי עד חלוף ששה חודשים מיום השלמת בניית החומה בתוואי החדש.
והנה, חלפו למעלה משנתיים מיום החלטת בג"ץ, ופסק הדין יושב במשרדי פרקליטות המדינה כאבן שאין לה הופכין. המדינה - שניסתה להטעות בעבר את בית המשפט בהצהירה דברים שאינם אמת בנוגע למהות ולצרכי הביטחון העומדים בבסיסו של תוואי הגדר כפי שנקבע בשטח - ממשיכה להמעיט בחשיבות ובהיקף הפגיעה בתושבי הכפרים עזון ונבי אליאס. המוקד מדגיש כי המדינה נוטלת לעצמה חירות בלתי נתפסת באשר להגדרת פרק הזמן הנדרש לפירוק התוואי הפסול. העיכובים הארוכים ומשיכת ההליכים התכנוניים והביצועיים של הקמת החומה בתוואי החדש אינם עומדים בתנאי שהציב ביהמ"ש, כי על "תקופה זו להיות קצרה ככל האפשר". מדובר אם כן, כפי שכותב המוקד בבקשתו, "בהחלטה המבזה את פסק-דינו של בית המשפט הנכבד מתוך אמונה, כנראה, ששופטיו לא ייחלצו בפעם השנייה לעזרת חקלאי הכפרים עזון ונבי אליאס, ויורו על השבת אדמותיהם אליהם."
המוקד מבקש כי ביהמ"ש יוציא צו לפי פקודת ביזיון בית המשפט, אשר מטרתו לחייב את המשיבים לקיים את הצו המוחלט שהוצא ביום 4.9.2007 בעניין זה. בעבר כבר פסק ביהמ"ש כי "אי כיבוד פסק דין של בית משפט על-ידי אזרח הוא גילוי חמור של פגיעה בשלטון החוק. חמור מכך שבעתיים הוא אי כיבודו של פסק-דין על-ידי רשות מרשויות השלטון. [...] הימנעות רשות שלטונית מציות לפסק-דין של ערכאה שיפוטית הינה מן החמורות ומן המדאיגות שבסכנות האורבות לשלטון החוק במדינה דמוקרטית."
לצפייה בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט מיום 28.9.2008
לצפייה בפסק הדין מיום 15.6.2006
לצפייה בתגובת המדינה מיום 30.6.2005
לצפייה בכתבתו של יובל יועז, "הארץ", בעניין הדיון שנערך ביום 3.7.2005