המוקד להגנת הפרט - בעקבות עתירת המוקד להגנת הפרט, יצא פלסטיני מעזה דרך מעבר כרם שלום למצרים, ומשם לירדן, כדי לעבור טיפול מציל חיים לאחר שחלה בסרטן הלבלב: חרף סכנת החיים בה הוא נתון, בקשות העותר והמוקד להגנת הפרט ממפקדת התיאום והקישור לאפשר את יציאתו לירדן סורבו, והבטחות פרקליטות המדינה כי עניינו יוסדר במהרה לא קוימו
חזרה לעמוד הקודם
24.12.2007

בעקבות עתירת המוקד להגנת הפרט, יצא פלסטיני מעזה דרך מעבר כרם שלום למצרים, ומשם לירדן, כדי לעבור טיפול מציל חיים לאחר שחלה בסרטן הלבלב: חרף סכנת החיים בה הוא נתון, בקשות העותר והמוקד להגנת הפרט ממפקדת התיאום והקישור לאפשר את יציאתו לירדן סורבו, והבטחות פרקליטות המדינה כי עניינו יוסדר במהרה לא קוימו

העותר, פלסטיני ואזרח מרוקו, הוא הבעלים של חברות בנייה ועסקים נוספים ברצועת עזה. לאחרונה גילה כי הוא חולה בסרטן הלבלב, מחלה שהסיכויים להחלים ממנה קלושים. בהתאם לדו"חות הרפואיים נקבע כי עליו לעבור ניתוח דחוף להסרת הגידול הסרטני ולהתחיל בטיפולי כימותרפיה. הטיפול היחידי אותו קיבל העותר ברצועת עזה הינו טיפול במשככי כאבים, שאין בינם ובין טיפול במחלתו של העותר דבר וחצי דבר. היות שאין ברצועת עזה בית חולים המסוגל לטפל במחלה מסוג זה, ביקש העותר לאפשר את יציאתו לירדן, שם הודיע Arab Medical Center כי יקבלו לטיפול.

בעקבות האירועים האלימים ברצועת עזה ביוני 2007, סגר הצבא את המעברים המשמשים לכניסה וליציאה ממנה. חולים נותרו ללא טיפול רפואי נאות, ואנשים רבים איבדו את מטה לחמם. חרף סגירת המעברים ובמספר מקרים שונים, קבע הצבא קריטריונים לאפשר יציאת פלסטינים מרצועת עזה, לפיהם, מי שמחזיק באזרחות זרה, או תורם לכלכלה הפלסטינית, או נזקק לטיפול רפואי דחוף – יוכל לצאת מהרצועה דרך מעבר ארז. העותר עומד בכל התנאים אותם קבע הצבא, אך למרות זאת פנייתו ופניית המוקד נענו בשלילה.

בעתירה מיום 31.10.07 טען המוקד, כי הצבא פעל בחוסר מידתיות ובאופן שרירותי, ומנע מהעותר לקבל טיפול חיוני ולהציל את חייו. חובות הצבא על פי המשפט הבינלאומי ההומניטארי ועפ"י המשפט הישראלי הן ברורות: תקנה 46 לאמנת האג מטילה על הכוח הכובש חובה בלתי מסויגת לכבד חיי אדם; סעיף 27 לאמנת ג'נבה הרביעית קובע כי מוגנים זכאים ליחס אנושי כלפי גופם; חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מבקש להבטיח בסעיף 2 כי אין פוגעים בכבודו של אדם באשר הוא אדם.

ביום 6.11.07 הודיע הצבא כי תתאפשר יציאתו של העותר מרצועת עזה, אולם חרף הודעתו לא הוסדר מעבר העותר והוא נותר ברצועה ללא טיפול נאות. ביום 20.11.07 הגיש המוקד בקשה דחופה לקביעת דיון. בבקשה מציין המוקד כי פרקליטות המדינה חזרה והבטיחה כי העניין יוסדר בדחיפות, וב-12.11.07 אף הודיעה המדינה כי יציאת העותר תתאפשר למחרת היום דרך מעבר כרם שלום. מבירורים שערכו העותר והמוקד, עלה כי מעברם של אנשים פרטיים דרך כרם שלום אינו אפשרי, וכן שמעברו כלל לא מתואם עם הצד מצרי.

ביום 19.11.07 הודיעה פרקליטות המדינה כי עדיין לא ברור אם יוכל העותר לעבור דרך מעבר ארז וגשר אלנבי, או דרך המעבר בכרם שלום. למחרת הודיעה כי מעברו דווקא כן יתאפשר, אך בשל מניעה ביטחונית יוכל לעבור רק דרך מעבר כרם שלום. לטענתה, אין לו זכות קנויה להיכנס לישראל, ואם ייכנס – יסכן את ביטחון המדינה(!).

כך חולפים ונוקפים הימים, והעותר ממתין לטיפול רפואי שיציל את חייו.

בעקבות בקשתו הדחופה של המוקד למתן החלטה בעתירה, קבע ביהמ"ש דיון ליום 29.11.07. ביום 28.11.07 שוב הודיעה פרקליטות המדינה כי היא מתנגדת למעבר העותר דרך מעבר ארז, אך ציינה כי אין לה התנגדות שהעותר יצא דרך מעבר כרם שלום למצרים, ומשם ימשיך לירדן.

בדיון שהתקיים ביום 29.11.07 החליט ביהמ"ש כי אם לא יעבור העותר דרך כרם שלום עד ליום 2.12.07, תידון למחרת (3.12.07) בקשתו המקורית לעבור דרך מעבר ארז וגשר אלנבי.

ביום 3.12.07 יצא העותר מרצועת עזה דרך מעבר ארז, הגיע למעבר כרם שלום ועבר את הגבול למצרים, שם יעבור בדיקות רפואיות וימשיך לטיפול בירדן.

ויודגש: עניינו של העותר יכול היה להיפתר כבר לפני למעלה מחודש. על אף טענות המדינה התמוהות כי העותר מסכן את ביטחונה, ולא ניתן לאפשר את כניסתו ישראל, יצא העותר ממעבר ארז, כפי שביקש מלכתחילה, ועבר בתחומי ישראל באוטובוס מאובטח.


לצפייה בהחלטת ביהמ"ש מיום 29.11.07


לצפייה בהודעת הצבא מיום 28.11.07


לצפייה בהודעת המוקד מיום 20.11.07


לצפייה בהודעת הצבא מיום 6.11.07


לצפייה בעתירה מיום 31.10.07