המתלוננת הגיעה לגשר אלנבי עם שתי בנותיה, בדרכן לירדן. יציאתן אושרה על-ידי גורמי הביטחון מספר שבועות קודם לכן. ואולם, כשהגיעה לגשר, נלקח ממנה דרכונה, ורק כעבור ארבע שעות פנה אליה אדם בלבוש אזרחי, ככל הנראה איש שב"כ, והחל מתחקר אותה אודות נסיעתה ומשפחתה. בסוף אותה חקירה התנה האיש את מעברה בחתימה על "התחייבות", לפיה לא תיצור קשר עם "גורמים או ארגון עוין טרוריסטי". כך גם אולצה להתחייב שלא לנסוע למדינת אויב, ולשוב לביתה תוך כשלושה שבועות.
לאחר שעה נוספת הודיעו לה כי בקשתה לצאת לירדן מסורבת וכי מזוודותיה הוחזרו כולן לצד הישראלי. ניסיונותיה לברר את פשר הסירוב זיכוה במנה גדושה של צעקות גסות רוח, והתעקשות כי עליה לשוב כלעומת שבאה. רק בעקבות התערבות המוקד, ולאחר למעלה משבע שעות של המתנה, טרטורים והשפלה, יצאו האם ובנותיה לירדן.
במכתב המופנה ליועץ המשפטי של הגדה המרבית, דורש המוקד להגנת הפרט לוודא כי מקרים כדוגמת זה לא ישנו. התחייבות הגורמים הצבאיים לאפשר מעברו של פלוני דרך מעבר אלנבי, ללא התנייתה בבדיקות נוספות או בחתימות על מסמכים כאלה ואחרים – ראוי שתקוים כלשונה.