ביום 4.1.2006 עתר המוקד להגנת הפרט בעניינו של פלסטיני תושב ג'נין, שהצבא מנע את יציאתו לירדן ולסעודיה לצורך ביקור משפחתי ולצורך קיום מצוות אל-עומרה. כמו כן, יציאתו מתחומי הגדה חיונית עבורו לצורך עבודתו כסוחר.
יצוין, כי העותר מעולם לא נעצר ולא נחקר, וטעמי המניעה לא נמסרו לו. מדובר היה בפגיעה בחופש התנועה של העותר, בחופש העיסוק שלו, בזכותו לחיי משפחה ולחופש הפולחן.
בעתירה הציג המוקד נתונים סטטיסטיים שמהם עולה תמונה עגומה באשר להיקף התופעה של מניעה ביטחונית שרירותית של יציאת פלסטינים לחו"ל, והאחוז הגבוה של מניעות המתבטלות לאחר פנייה ליועץ המשפטי של המשיב או לבג"ץ.
כאמור, רק בעקבות הגשת העתירה אושרה יציאת העותר לחו"ל, והמוקד עמד על כך כי יפסקו הוצאות כנגד המדינה. ואכן, ביום 5.6.2006 חייב בג"ץ את המשיב בהוצאות משפט על סך 5000 ש"ח. נקבע כי נוכח הפגיעה בפרנסתו של העותר כתוצאה מאיסור היציאה, היעדר היכולת לדעת את טעמי הסירוב והזמן שחלף, קיים היה צידוק בהגשת העתירה, שהובילה לשקילה מחודשת של המניעה הביטחונית. בג"ץ דחה את טענת המשיב, לפיה לו היה העותר ממתין ופונה שוב, יתכן והמניעה הביטחונית היתה מוסרת, וקבע כי בעל דין זכאי לברר את טענותיו כנגד הרשות סמוך לקבלת ההחלטה בעניינו.
לצפייה בהחלטה בעניין ההוצאות
לצפייה בעתירה 
